"מעריב" שוחח עם ד”ר עפר גרוזברד, פסיכולוג קליני, לשעבר יועץ באמ”ן, חבר ב"מבטחי – ישראל" ומחבר הספר “סופה של מדינת ישראל?!”, שמזהיר מפני שיתוק תודעתי באירוע של הישרדות לאומית, ברקע השיחות בין ארה"ב ואיראן, והציפייה בישראל לפתרון סוגיית הגרעין האיראני.

"קשה לנפש האנושית להתמודד אל מול אסונות שמעולם לא קרו או כאלה שקרו בעבר הרחוק ולעיתים רחוקות. כזה הוא דינה של מלחמה גרעינית”, אומר ד”ר עפר גרוזברד. בראיון נוקב, המבוסס על פרקים מספרו החדש “סופה של מדינת ישראל?!” שיצא בהוצאת ידיעות ספרים, גרוזברד מתריע מפני תודעת שיתוק ואובדן שליטה שהמערכת המדינית, הצבאית והציבורית בישראל לוקה בה נוכח האיום הגרעיני האיראני.

"מלבד הטלת פצצות האטום על הירושימה ונגסקי במלחמת העולם השנייה בשנת 1945 לא היו למין האנושי התנסויות נוספות בתחום זה. כשמדינות קיצוניות מפתחות נשק גרעיני המוח האנושי מבין באופן רציונאלי שיש סכנה אולם מנגנוני ההדחקה חזקים יותר והעולם נכנס לתרדמה”, הוא מסביר. "כך הגיעו פקיסטן וצפון קוריאה לנשק גרעיני – העולם היה ער לכך, הפעיל סנקציות אבל לא באופן מספק. בדומה לאיראן של היום".

ד"ר גרוזברד מביא את הדוגמה של מנחם בגין כמודל מנהיגותי שהתעלה מעל ההדחקה, לא רק על בסיס היגיון אסטרטגי, אלא מתוך חוויה רגשית עמוקה: "לעיתים דווקא מי שחווה השמדה יכול לא להיכנע לכוחות ההדחקה. כזה היה מנחם בגין שחש את מאורעות השואה על בשרו ואיבד בה את משפחתו. הוא יכול היה להורות על השמדת הכור הגרעיני העיראקי באוסיראק בשנת 1981. העולם גינה מקיר לקיר אבל הכיר תודה עמוקה על אומץ הלב שהפגין בגין במלחמת המפרץ (1991) ובפלישה ב־2003 משום שלעיראק לא היה נשק גרעיני מבצעי מה שאפשר את פלישת ארצות הברית".

בהקשר האיראני, טוען ד"ר גרוזברד כי ישראל ושאר העולם הדמוקרטי מצויים בהכחשה מסוכנת: "שנים אנו מדחיקים את האיום הגרעיני האיראני. מדברים עליו, דנים בו אבל לא עושים דבר. גם זו סוג של הדחקה. והנה הגענו לשעה השתיים עשרה כשאיראן היא מדינה סף גרעינית שיכולה להגיע לפצצה הניתנת לשיגור תוך זמן קצר הנמדד בחודשים".

לדבריו, ישנן שתי ודאויות ברורות:
1. איראן תפר במוקדם או במאוחר כל הסכם כפי שנהגה בעבר ותשאף להשיג נשק גרעיני.
2. רק כוח יעצור אותה.
 
ד"ר גרוזברד מתייחס גם למנהיגות האמריקאית, ומזהה בדונלד טראמפ את התקווה האחרונה – אך גם הוא, לדבריו, לא חף מהכחשות פסיכולוגיות: "מול איראן עומד כיום מנהיג אחד ששמו דונלד טראמפ כשאירופה כולה בתרדמת. מנהיג זה הצהיר שהוא רוצה לסיים מלחמות ולא להתחיל אותם והוא חותר להסכם עם איראן. נכון, הוא ער לסכנה העולמית במידה שאיראן תצליח להגיע לנשק גרעיני ואף מצהיר שלאיראן לעולם לא יהיה נשק גרעיני, אבל גם לו יש אשליות והדחקות ורצון לקבל פרס נובל לשלום כמו לקודמיו. מעבר לכך, מנהיגים זקנים באחרית ימיהם נוטים לחתום על הסכמי שלום. הדבר קשור כנראה לכך שתחושת הסופיות הגופנית שלהם מעודדת אותם להתפייסות גם אם אין בה היגיון. על כן, סביר מאוד להניח שיחתם הסכם בין ארצות הברית לאיראן".

בהתייחס לישראל, הוא מזהיר מפני השלכות בלתי הפיכות במקרה שאיראן תשיג נשק גרעיני: "במידה שלאיראן יהיה נשק גרעיני יהיה זה סופו של הפרויקט הציוני. מאזן אימה גרעיני לא יהיה כאן משום חוסר הסימטריה בין מדינה דמוקרטית ואחראית כישראל למדינה טוטליטרית, דתית ומשיחית שחרטה על דגלה את השמדת ישראל. הם יתגרו, יכרסמו בכוחנו ויפגעו בנו וייקחו סיכונים שאנו לא היינו לוקחים ולא מסוגלים לקחת. על כן ידם תהיה על העליונה. תהיה להם חסינות כפי שיש היום לצפון קוריאה והמשטר שלהם יוכל לשרוד ללא הגבלה".  

ד"ר גרוזברד קורא למדיניות ישראלית שונה לחלוטין מזו שמובילים כיום: "שומה על ישראל להצהיר שאין לה שום כוונות אובדניות והיא לא תקבל שום הסכם עם איראן זולת חיסול המשטר. מעבר לכך, ישראל תפעל בכל דרך כדי להפיל את משטר האייתולות וכל האמצעים קשרים לכך – רמז לשימוש בנשק גרעיני. ישראל מסיבות פנימיות וכדי לא ליצור פניקה בציבור לא משתמשת בטרמינולוגיה אובדנית אולם רק האמת תציל אותנו בשעה השתיים עשרה".

הצהרה כזאת, לדבריו, איננה מטורפת אלא מחושבת: "נשמע מטורף? ממש לא. ראשית צריך להבין את האפקט הפסיכולוגי שיש להצהרה כזאת – ניפוץ חומות ההדחקה העולמיות. הפסיביות של ישראל משדרת לעולם שהמצב לא כל כך חמור. איום בשימוש בכל האמצעים מזכיר לאירופה ולארצות הברית שאומנם האיום רחוק יותר מהם – הן מבחינת מרחק והן מבחינת כוונות – אבל הפערים לא משמעותיים כל כך. איום כזה עשוי להציב לטרמפ קווים אדומים ולעודד אותו להכיר במצב ולהשתתף בתקיפה.

ודאי יותר מעמדה פסיבית ומרצה כפי שהפגין ביבי במסיבת העיתונאים האחרונה בוושינגטון אל מול הודעתו של טרמפ על חתירה להסכם. מעבר לכך, איש העסקים טרמפ מעריך כוח ופחות ערכים. כולם מכבדים כוח ואומץ וודאי טרמפ. אבל גם אם יעשה לנו זובור דוגמת זלנסקי וגם אם העולם יכחיש את הסכנה ויתייצב נגדנו עמידה אמיתית ואמיצה על שלנו הינה האופציה היחידה שלנו לשרוד".

ד"ר גרוזברד מצביע על קפיצה חשיבתית-פסיכולוגית קשה במיוחד: "לאיים על אירן בנשק גרעיני – באם שימש בנשק קונבנציונאלי לא יספיק – ואף להשתמש בו (לא בהכרח נגד האוכלוסייה) דורש אומץ וקפיצת תודעה שאינני בטוח שאנו מסוגלים לעשות אולם גם אפשרות זאת הינה מוגבלת בזמן – אולי לחודשים בודדים. מנחם בגין היה צריך להיות אתנו כעת, זיכרון שואת העם היהודי צריכה להיות נגד עינינו ובעיקר סיסמתנו "לא עוד". מדינת ישראל הייתה צריכה להציב גבולות ולומר שמי שמאיים עלינו בהשמדה יושמד עוד לפני שנים. גם אז נרדמנו וכעת אנו משלמים את המחיר".

בנימה אישית, הוא מסיים: "בתחילת שנת 2022 בעת ששימשתי כיועץ באמ”ן התרעתי במכתב לבכירים על חוסר מוכנותה של המערכת למלחמה. בספרי כתבתי ביוני 2023 ‘אנו בעיצומו של תהליך שיוביל לשואה שנייה אם נמשיך להתנהל בפסיביות אולם איננו ערים לכך מחמת ההדחקה הנמשכת.’ כעת אני מתריע שוב בפני הדחקה גורלית ביותר – הלוואי שעכשיו נתעורר!”