חינוך
ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה (ללא צער): מדינת הרווחה מתה
ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה, גם בלי צער רב או יגון עמוק על מותה, הסופי והמוחלט, של שארית מדינת הרווחה הישראלית שעוד נותרה על כנה ערב מחדל השבעה באוקטובר. בעצם גם תדהמה אין בממשלת המחדל, הם אחראים אבל לא אשמים. בכלום. הרפרור לממשלת רבין השנייה עד רצח ראש הממשלה לפני שלושה עשורים לא מקרית, זו הייתה הממשלה האחרונה כאן שהעמידה את הגברת ההשקעה הממשלתית בשירותים החברתיים – בריאות, חינוך ורווחה – בליבת מדיניותה.
בנימין נתניהו בשנותיו כשר האוצר הכשיר את הקרקע לפקידות ללא נשמה ששחטה את השירותים החברתיים של ישראל עד דק וסללה אותה לקבלני ההרס של פורום קהלת דוגמת שר האוצר הנוכחי סמוטריץ' בממשלת נתניהו השישית. ישראל נכנסה למלחמת 20 החודשים, שידה עוד נטויה, עם מערכות רווחה מרוסקות, חלשות, עניות ודלות.
כושר העמידה של אזרחי ישראל, לוחמיה, פצועיה, ילדיה ותלמידיה, מוריה ורופאיה, במלחמה הבלתי נגמרת בניהולה הכאוטי של ממשלת המחדל, הוא אות כבוד לחוסן האנושי של הישראלים. הוא אות קין על מצחה של הממשלה הנאחזת בקרנות המזבח. המלחמה פרצה 50 שנים ויממה אחרי קריסת הממסד הישראלי היהיר במלחמת יום הכיפורים. אז החברה הישראלית הייתה קטנה יותר, מלוכדת יותר, יכלה להנהגת המחדל שעפה לבסוף לכל רוחות ההיסטוריה.
את מלחמת השבעה באוקטובר פגשה ישראל של שבטים מסוכסכים ועוינים בחסות מנהיגות פופוליסטית ודמגוגית שהפרד ומשול הוא מטה לחמה, עד המלחמה וביתר שאת במהלכה. ממשלת מחדל טבח הזוועות ההמוני תיזכר לדיראון עולם לא בגלל היוהרה מול האויב ופירוק יסודות החברה הרעועים טרום המלחמה, כמו בגלל הציניות הזועקת לשמים והעלבון לעם שהיא לא ראויה לו מצד ראשה ושריה מאז פרוץ המלחמה.
הנדסת התודעה הנקלית של הדרג המדיני לאזרחי המדינה עומדת מול העובדות הטריות מדי במוחו של כל אדם שחי כאן בעשרים החודשים האחרונים וזוכר שאת ישראל תקף בשבעה באוקטובר צבא מחבלים רצחני, מאומן ומיומן היטב ובעיקר חמוש מבהונות הכפכפים ועד הקודקוד בהרבה יותר מקלצ'ניקובים. העלבון לאינטליגנציה ולגבורת לוחמינו מתחיל מהראש, אבל תלמידיו לומדים היטב את מלאכת טשטוש ההיסטוריה.
מפונים ומורים
במהלך מלחמת השבעה באוקטובר, כ-48 אלף תלמידים פונו מבתיהם על צוותי ההוראה שלהם שעשו ימים כלילות בדרך לא דרך כדי לשמר את שגרת הלימודים גם במרכזי פינוי רחוקים מהבית. אבל את ממשלת המחדל זה לא עניין. היא לא מצאה לנכון להחריג את המורים, מהציבורים החלשים במגזר הציבורי, מהקיצוץ בשכר עובדי המדינה כדי לממן את הוצאות המלחמה. קיצוץ ששר האוצר לא העז להשית על הכספים הקואליציוניים למשרדה המיותר של חברתו לממשלה שרת ההתיישבות רק ביו"ש והמשימות המגזריות הקדושות.
שר החינוך הפופוליסטי ביותר שהיה כאן מציג השבוע ברוח הקריצה לבייס המצטמק ושטוף המוח את התכנית ל"חיזוק" לימודי היהדות וארץ ישראל השלמה בבתי הספר כשבה בעת כעשרים אלף תקנים של מורים במערכת החינוך מחכים לאנשים שישרדו במקצוע ולא יברחו מעוצמת הנטל והעלבון. תכנית לחיזוק מעמד המורה ותיקון מערכת החינוך החבולה – אין. גלגול האחריות לממשלה הבאה – יש גם יש.
סטודנטים ומילואים
הרב עובדיה יוסף מתהפך בקברו לראות כיצד המפלגה שהיה פטרונה והייתה פעם סמל לאחדות בין לומדי תורה חרדים לבין הישראליות והשירות בצה"ל, עומדת כחומה בצורה על חוק ההשתמטות הבזוי כשמערך המילואים קורס תחת האלונקה הכבדה. אחד מכל חמישה סטודנטים בישראל משרת במילואים, כ-70 אלף סטודנטים המהווים את עיקר הכח הלוחם בצה"ל אבל הם מאבדים עוד שנה של לימודים והממשלה קצרה ידה מלהושיע את הדור האבוד הזה. היא רוצה להושיע את אחרון השבאבניקים הבטלנים ש"לומדים" בישיבות שמא תיפול שערה משערות ראשו.
מאז פרוץ המלחמה הנוכחית גויסו למאות ימי מילואים יותר מ־300 אלף חיילים, חלקם נקראו שוב ושוב לשירות בעזה. לחלקם התמרון הנוכחי הוא הסבב החמישי והשישי. בעלי המשפחות והעסקים שבהם קורסים, המשפחות והעסקים שלהם קורסים איתם. מייסדי המפד"ל ההיסטורית מתהפכים בקברם לראות כיצד אדם שנושא לשווא את שמה של הציונות הדתית ונושא נאומים חוצבי להבות, שותק ככבש מול השתמטות החרדים מצבא שחטיבה שלמה שלו נמצאה בבתי החולים השיקומיים וצמא ללוחמים, ובפה מלא הוא מהלל את גבורתם. כל הטבה קטנה וחסרת חשיבות של שר ההרס למילואימניקים מחווירה מול שתיקתו. אוי לציונות הדתית שמקריבה את טובי בניה במלחמה אם אלה מנהיגיה.
נפגעי הגוף והנפש
65 אלף נפגעי פעולות איבה אזרחים הוכרו בביטוח הלאומי מיום הטבח לבדו. הממשלה שפכה כספים על הוצאות הפינוי ועל קצבאות אבל לא על תרופות ארוכות טווח שמערכת הרווחה צמאה להן כמו הגדלת השירותים החברתיים. משרד הרווחה ממליץ שכל עובד סוציאלי יטפל בכ-50 משפחות, אך בפועל, העומס על העובדים הסוציאליים גבוה לעיתים פי ארבעה עם ממוצע של כ-200 משפחות לעו"ס. מאז פרוץ המלחמה קצרה ידם של 45 אלף העובדים הסוציאליים מלהושיע את אלפי האנשים שנפגעו במלחמה בין היתר בגלל יוקר המחיה המאמיר והמיסים המושתים על האזרחים מאז שפרצה.
כ-1500 עו"סים עדיין חסרים במחלקות הרווחה וללא התגייסות של עו"סים פרטיים עם פרוץ המלחמה לא היה מי שיטפל ברבבות הנפגעים. אבל הממשלה מרחיבה את מעגל הנפגעים ביד אחת ומקצצת עוד ועוד במשרדים החברתיים ביד השנייה כי הרי חייבים לממן את הוצאות המלחמה. כבר לפני שנה וחצי, חודשים ספורים אחרי פרוץ המלחמה, ספג משרד הרווחה קיצוץ ראשון בתקציבו של כשמונים מיליון שקלים ומעל הכל מנצחים שר ההרס סמוטריץ' וראש הממשלה, שר העל והפטרון של חיסול מדינת הרווחה. מי ידאג לאזרחים שנופלים בגללם? שקט, יורים. עדיין.
16 אלף לוחמי צה"ל נפצעו במלחמה, למעלה מחמישית מהם מתמודדים גם או בעיקר, עם נכות נפשית בגלל הלם קרב. באגף השיקום של משרד הביטחון יש עובד סוציאלי על כל אלף פצועים. אבל שקט. יורים. הממשלה הנוכחית תביא ניצחון מוחלט. הממשלה הבאה אולי תצליח לרפא את נזקיו. אולי.
חופשת הקיץ היא תקופה שבה שעות הפעילות והשינה משתבשות ואלה משפיעות גם על סדר הארוחות. יותר ויותר ילדים ובני נוער מוצאים את עצמם אוכלים “על הדרך" – מול הטלוויזיה, בשיטוט במטבח, תוך כדי משחק בסמארטפון, בישיבה על הספה או אפילו בשכיבה במיטה.
אכילה כזו היא אכילה אגבית, כאשר תשומת הלב איננה נתונה לאוכל עצמו אלא מוסחת לגירויים אחרים. במצב הזה קל מאוד לא לקלוט תחושת שובע ולצרוך כמויות גדולות, מה שעלול להוביל לעלייה במשקל ולתחושה של חוסר שליטה. מחקרים מצביעים על כך שילדים שאינם יושבים סביב שולחן האוכל בזמן הארוחה – למשל בסלון, בחדר או מול מסכים – אוכלים יותר חטיפים עתירי קלוריות, פחות ירקות ופירות, ונוטים להשמין.
אכילה משותפת סביב שולחן אינה רק מסורת או מנהג חברתי. בשנים האחרונות מחקרים עדכניים מצביעים על כך שזמן הארוחה סביב שולחן הוא הרבה יותר מהזדמנות לאכול יחד – מדובר בהרגל שמביא תועלות ניכרות לבריאות הפיזית והנפשית של ילדים ומבוגרים כאחד ותורם להתפתחות בקרב ילדים.
הארוחה המשותפת מאפשרת שיחה יומיומית בין הורים לילדים – החלפת חוויות, העלאת שאלות ושיתוף במחשבות ורגשות – ואלה מהווים קרקע מצוינת לחיזוק כישורי תקשורת רגשית, קשר בין הדורות ופיתוח שפה עשירה, שהשפעתם ניכרת בטווח הקצר וגם בטווח הארוך. הפרק השלישי בדוח האושר העולמי לשנת 2025, שפורסם במרס השנה על ידי Wellbeing Research Centre באוניברסיטת אוקספורד, מציג עדויות חדשות על תרומת הארוחות המשותפות לרווחה נפשית ולחיזוק הקשרים החברתיים.
מחקרים שנסקרו בו מצאו שבני נוער שאוכלים לעיתים קרובות ארוחות משפחתיות נהנים מהרגלי תזונה טובים יותר, מסיכויים נמוכים יותר להשמנה ולהפרעות אכילה, והם בעלי הישגים לימודיים גבוהים יותר. בנוסף, מחקר ניסויי הראה שארוחות משותפות קשורות לרמות גבוהות יותר של רגשות חיוביים, אם כי שימוש בטלפון בזמן הארוחה מפחית את האפקט הזה.
מחקר אחר שנערך בסין בקרב כ־9,000 מבוגרים מצא גם הוא קשר בין שיתוף ארוחות ובין שיעורים נמוכים יותר של דיכאון, מה שמרמז על תרומה רחבה יותר לבריאות הנפש.
חזרה למקורות
שולחן האוכל הישראלי הוא סמל לשינויים חברתיים ותרבותיים. בראשית ימי היישוב, חלק מהאוכלוסייה – בעיקר בקיבוצים ובמוסדות חינוך – אכל בחדרי אוכל משותפים. שולחנות ארוכים עם סועדים רבים חיברו בין אנשים, יצרו תחושת קולקטיב ושיקפו ערכים של שיתוף ופשטות. במקביל, בבתים הפרטיים בערים ובמושבים נהגו רוב המשפחות לסעוד סביב שולחן אוכל פשוט, לעיתים קטן וצמוד למטבח, ולעיתים שולחן פינת אוכל ששימש גם לאירוח חגיגי.
לעומת זאת, בעדות רבות שהגיעו מארצות המזרח וצפון אפריקה, התקיימו מסורות ייחודיות – אכילה בישיבה על הרצפה או סביב שולחנות נמוכים, לעיתים סביב מגש משותף ובשילוב טקסים משפחתיים ואירוח מסורתי.
כך נוצרה תרבות מגוונת שבה אפשר למצוא שילוב של צורות ישיבה שונות – שולחנות ארוכים בחדרי אוכל קיבוציים, שולחנות משפחתיים בגובה רגיל בבתים פרטיים, ומחצלות או שולחנות נמוכים שנשמרים כמסורת. המכנה המשותף לכולם הוא תפיסת הארוחה כמרחב משותף למפגש, שמעניק תחושת שייכות ונוכחות.
החיים המודרניים וקצב החיים המהיר שינו לא במעט את פני שולחן האוכל בישראל. בבתים רבים, הארוחות היומיומיות הפכו קצרות, ולעיתים הן מתקיימות סביב אי המטבח או שולחן בר גבוה, שבו לא תמיד יש מקום לכל בני הבית לשבת יחד. לעיתים, הארוחה נעשית בחטף בין שליחת הודעות לסידורים אחרים, לעיתים מול מסך הטלוויזיה בסלון או המסך הקטן שבכף היד. המפגש המלא סביב שולחן אוכל ייעודי הפך לפחות שכיח בהשוואה לעבר הלא רחוק.
שינויים בתכנון הבית המודרני תרמו אף הם למגמה הזו: מטבחים פתוחים, חללים משותפים ותכנון פונקציונלי מצמצמים לעיתים את מקומו הפיזי של שולחן אוכל רחב שמאפשר ישיבה נוחה לכל בני הבית. שולחן האוכל “החגיגי" נשאר בפינת האוכל ומחכה לאירוח או לארוחות סוף השבוע, בעוד שביומיום הארוחות נערכות במטבח או בפינות קטנות יותר.
גם הרגלי עבודה ושעות פעילות ארוכות יצרו מציאות שבה לא תמיד מתאפשר לכולם להתכנס לשעת ארוחה משותפת. לא אחת, בני משפחה שונים אוכלים בזמנים שונים, מה שמצמצם את הסיכוי לישיבה מסודרת, שיחה ושגרה קבועה.
חיזוק ה”ביחד”
בשנים האחרונות, וביתר שאת בעקבות הקורונה, ניכרת התעוררות מחודשת של הרצון לטפח את הארוחה המשותפת כמרחב של קשר משפחתי וחיזוק התחושה של “ביחד". משפחות רבות משקיעות בחידוש או עיצוב של שולחן האוכל, מבקשות להקצות לו מקום נוח ונעים גם לשגרה ולא רק לאירוח, לצד מודעות גוברת לחשיבות הארוחה המשותפת, שכאמור, מומלצת גם כדפוס אכילה המשפר את התזונה.
לא פחות חשוב הוא ההיבט הפיזי של סביבת האכילה: ישיבה נוחה המאפשרת נוכחות מלאה בארוחה, מיקוד בתחושת השובע והרעב, וטקסיות שמקדמת אכילה מודעת ובריאה יותר.
חופשת הקיץ כהזדמנות
הימים ארוכים יותר, הקצב משתנה, והארוחות פחות קבועות. העומס על ההורים לפעמים גדל – מעבר לשעות העבודה יש לדאוג לפעילויות לילדים, והבית “על גלגלים". ולמרות זאת, דווקא בתקופה הזו, כשהשגרה מופרת, כדאי ואפשר לסגל הרגל חדש, גם אם הדבר דורש בהתחלה מאמץ.
שווה לנסות להקדיש זמן לארוחות משפחתיות מסודרות גם בימי חול, כולם סביב שולחן, עוצרים לאכול יחד, לדבר, לשתף. אולי גם לטעום מאכלים חדשים וליצור שגרה שמחברת ומרגיעה בתוך העומס של חופשת הקיץ הארוכה. גם אם לא כל יום, הצלחה חלקית היא גם הצלחה, במיוחד בתקופה זו.
