ובסוף הכל חוזר לנתניהו. למצבו הפוליטי, למשפטו הפלילי, לסך כל פחדיו. "אני חייב להמשיך להיות ראש ממשלה", הוא אומר לעצמו. "חייב להחזיק בשלטון ולהמשיך לתמרן בין כל האינטרסים המנוגדים".
הכנסת הסיוע ההומניטרי היא דוגמא לאובדן הדרך של נתניהו, להחלטות הסותרות, והכל כשחמש אוגדות נמצאות בתוככי עזה. אלפי חיילים, חשופים לפגיעות, לא מתמרנים, לא יוצאים מהרצועה, תקועים.
אז הלחץ של ארה"ב וטראמפ אישית, שקם כל בוקר ורואה ילדים רעבים בעזה בתכנית הבוקר של 'פוקס ניוז', הכריע. טראמפ דרש מנתניהו מיידית להכניס סיוע כי התקשורת בארה"ב סוערת, סוער גם בתוך מפלגתו, ונתניהו נכנע. אז כבר כמה ימים מוכנסות כמויות אדירות של סיוע הומניטרי לעזה מהיבשה ומהאוויר. ועוד דבר, עוד צ'ופר: כדי לאפשר לסיוע להגיע ליעדו נוצר צה"ל את האש מדי יום מ-8 בבוקר עד 10 בערב. סוג של הפסקת אש בלתי רשמית. ומה נותן חמאס? כלום. שום דבר. לא חטוף חי, לא גופת חטוף, כלום. מקבל מתנות בחינם כי נתניהו הסתבך בעזה. אבל זה לא מונע את המשך הגינויים נגדנו, המשך המראות הקשים מעזה שרק מגבירים את השנאה.
ישראל נמצאת בצומת בעייתי. נכון להיום עסקת החטופים תקועה לגמרי, חמאס לא פראייר לתת כעת את הנכסים הכי גדולים שלו, כשהכל הוא מקבל בחינם. המלחמה, לפחות על הנייר נמשכת. והמפולת המדינית מתרחשת במלוא עוזה. ויש גם איומים לסנקציות על ישראל. בכל התחומים. מאירועי ספורט, תרבות, ועד חרמות של ועידות וכנסים מדעיים, טכנולוגיים, הייטק, שעלולים לפגוע בכלכלה שלנו. הם כבר פוגעים. ונתניהו נגרר, לא לפה ולא לשם, מוביל את ישראל למפולת המדינית הקשה בתולדותיה.