ביטחון
מלחמת חרבות ברזל? בפועל זו מלחמת שלום הקואליציה | אבי אשכנזי
סוף שבוע מטלטל: ביום שבת עלה מספר הנופלים במלחמה שלא נגמרת ל־899. מספר החטופים החיים, על פי נשיא ארה״ב דונלד טראמפ, נמצא בירידה – כבר מתחת לעשרים מתוך החמישים.
ראש הממשלה בנימין נתניהו כבר לא רואה את האינטרס הלאומי מול עיניו. את זה אומרים יותר ויותר קצינים בצבא ואנשי מערכת הביטחון. אפילו ח״כ בני גנץ זעק זאת אתמול במסיבת העיתונאים.
האמת, שווה להקשיב לגנץ. מצבו בסקרים בקרשים, ולכן אין לו כבר מה להפסיד או לאבד. נתניהו, לעומתו, רואה עכשיו רק דבר אחד: את ההישרדות הפוליטית. לכן השאלה היא לא מה ניתן להשיג במהלך צבאי או במשא ומתן מול חמאס, אלא איך שורדים את בצלאל סמוטריץ' ואת איתמר בן גביר.
זאת אולי הסיבה שהוא מנסה לשכתב ולבלבל את ההיסטוריה. מלחמת ״חרבות ברזל״ תירשם בדפי ההיסטוריה של עם ישראל כמלחמה הארוכה ביותר, וזו גם המלחמה עם הכי הרבה שמות שניתנו לה על ידי ראש הממשלה. בסוף השבוע, כאשר אישר את מבצע ״מרכבות גדעון ב׳״, כינה נתניהו את המלחמה בשני שמות חדשים: ״מלחמת תקומה״ ו״מלחמת שבע חזיתות״.
האמת – המלחמה כעת היא יותר בכיוון של "מלחמת שלום הקואליציה".
נתניהו קורא את הסקרים וחי את הפוליטיקה. גורמים בצה״ל מעריכים כי הוא מתכוון ללכת עד הסוף בכיבוש העיר עזה, אף שבפועל צה״ל כבר כבש את העיר במהלך מלחמות ״תקומה״, ״שבע החזיתות״ וכן גם ב״חרבות ברזל״. צה״ל הדליק חנוכייה בכיכר פלסטין במרכז העיר, הביא עיתונאים לבית החולים שיפא והרס מול המצלמות את בניין הפרלמנט.
אגב, בקרבות שילם צה״ל מחיר יקר של מאה נופלים ועשרות רבות של פצועים. אבל בינינו – מי נכנס לדקויות של מה שכבר נעשה בכל מהלכי המלחמות בעזה בשנתיים האחרונות?
האמת עושה רושם שכל שבוע מה שחשוב הוא שצה״ל והדרג המדיני ממציאים שמות חדשים למלחמה ולמבצעים: "מרכבות גדעון", "מבצע עוז וחרב עוז וניר", "מבצע ראשית האור", "מבצע ניתוח מקומי", "מבצע כתר המערב", "מבצע עם כלביא", "מבצע חיצי הצפון", "מבצע יד הזהב", "מבצע ארנון". וכבר יש בכוונה שמות חדשים: "מבצע אגרוף הברזל" ומי יודע מה עוד.
ולמה בצה״ל מבינים שהולכים עד הסוף? כדאי לפתוח את לוח השנה: בעוד שבועיים המדינה תרעש, הכבישים יחסמו, נתב״ג ישובש. צה״ל יבצע מאות מעצרים של עריקים חרדיים שינסו לצאת לאומן לקראת ראש השנה. בתי הכלא הצבאיים יתמלאו ב״טובי בנינו״, הרשומים כבני ישיבות, אך ספק רב אם הם באמת ״תלמידי חכמים״.
נתניהו מבין שהימים הקרובים קריטיים לגורל החטופים, אבל קריטיים גם לשרידות ממשלתו.
אתמול בערב זרק ח״כ בני גנץ חבל הצלה לחטופים. השאלה היא את מי יעדיף נתניהו מבחינה פוליטית. מה שבטוח – כל החלטה תשפיע על מהלך המלחמה הארוכה ביותר: מלחמת 688 הימים שלא נגמרים, "מלחמת שבע החזיתות" או "מלחמת 15 השמות הנוספים".
זו גם מלחמת 1,934 הנרצחים ו־899 הנופלים. האחרון שבהם רק אתמול – סגן אורי גרליץ, מפקד מחלקה בגדוד שמשון של חטיבת כפיר, בן 20 בלבד בנופלו.
על פי נגל, "למרות שבאופן רשמי זה לא יצא אף פעם החוצה, כנראה ישראל החליטה לתקוף ללא קשר לאישור או אי אישור, היא הודיעה לארצות הברית וזו אמרה: 'אוקיי, תתקפי'. היא לא הבטיחה שתצטרף".
לדעתו של פרופ' נגל, ישראל לא מתכוונת לתקוף את אתרי הגרעין האיראניים בעת הזו. "את הפגיעה שאיראן ספגה ב'עם כלביא' היא לא הספיקה לתקן, וגם החומר המעשר שנמצא במעמקי פורדו ואיספהאן – אי אפשר להגיע אליו מהאוויר". הוא הסביר כי אם האיראנים ינסו להתניע מחדש את תוכנית הגרעין שלהם, גורמי המודיעין יבחינו בכך מייד. "ניסיון של האיראנים לשקם את האתרים ייראה מהאוויר. לפעמים אתה יכול להיכנס לתוך האתרים עצמם, אבל רוב הסיכויים שיראו אותך מתקרב אליהם". לפיכך הוא העריך: "אני לא רואה איום מיידי כרגע מהגרעין האיראני".
הוא סבור כי מה שמדיר שינה מעיני ישראל אחר לגמרי. "ישראל לא יכולה להשאיר את תוכנית הטילים הבליסטיים באיראן ללא פגיעה", קבע. "בנושא הטילים הבליסטיים לצערי, חלק מהדברים שנפגעו הם דו שימושיים, הם קיבלו בהם עזרה בעיקר מהסינים, והם משקמים אותם בקצב מהיר. זו אחת הסיבות המרכזיות שנתניהו נסע לוושינגטון, כדי לדבר עם טראמפ בארבע עיניים".
לסיום התייחס לנסיעתו הבהולה של ראש הממשלה לוושינגטון. "יש דברים שאי אפשר להציג בשיחת וידאו קצרה עם הנשיא. עצם העובדה שכשראש ממשלת ישראל מבקש, הוא מקבל פגישה באופן מיידי, זה עצמו מעביר מסר. הסיבה העיקרית הייתה לבוא ולהדגיש את הבעייתיות בכוונות שלהם, מה האיראנים חשובים ומה הם מתכננים, וגם מה הם חושבים על האמריקאים". הוא הדגיש: "אלה דברים שחשוב שייאמרו בחדר סגור. למיטב הערכתי, לא קיבלנו החוצה כל מה שנאמר בין נתניהו לטראמפ, וזה טוב מאוד".
המערב והמדינות הסוניות המתונות במזרח התיכון מקווים כי המשטר האיראני יקרוס באמצעות הפיכה. למרות שהמשטר דתי וקיצוני, מרבית הציבור האיראני הוא חילוני, ליברלי ומשכיל במיוחד. נכון לעכשיו, אין לקבוצות המפגינים ברחובות מנהיג או הנהגה שיכולים לקחת את האירוע המתחולל באיראן צעד אחד קדימה.
צה"ל ומערכת הביטחון הגבירו את הדריכות והפיקוח על איראן
דבריו של נשיא ארה"ב אתמול נקלטו היטב באיראן. ראשי המשטר מיהרו להשתמש בהם כדי להשפיע על דעת הקהל, בניסיון להציג את המחאה כתוצר של התערבות חיצונית. האיומים של הנשיא האיראני, שלפיהם פעילות צבאית אמריקנית נגד מדינתו תיענה בתגובה, נתפסים כחסרי כיסוי ממשי.
לאן יוביל סבב המחאות הנוכחי באיראן? התשובה אינה ברורה. נראה כי ההפגנות הפעם עוצמתיות יותר, והייאוש של האזרחים אמיתי. הבעיה המרכזית היא היעדר הנהגה או מנהיג שיכולים להוביל את המחאה לשלב השני של מהפכה. מנגד, ייתכן שמהלכי המחאה יביאו לשינויים בסדרי העדיפויות של הממשל האיראני. על ישראל להמשיך לפעול כפי שעשתה בימים האחרונים: להיות ערנית ודרוכה – ובמקביל לשמור על דום שתיקה.
לדברי "אל־אח'באר", מאז הפסקת האש בעימות האחרון, ישראל שינתה את אופי פעילותה הביטחונית בלבנון, והיא פועלת כנגד מרכיבים אזרחיים, פוליטיים וצבאיים של חיזבאללה. לצד התקיפות הממשיכות בדרום לבנון, נטען כי קיימת כעת "שכבה חדשה" של פעילות חשאית, הנתפסת כחלק מניסיון ארוך טווח למנוע התחזקות מחודשת של הארגון.
העיתון מדגיש כי ישראל אינה רואה את חיזבאללה רק כגורם לבנוני מקומי, אלא כחלק אינטגרלי מציר ההתנגדות במזרח התיכון. לפיכך, יכולת הארגון להמשיך לפעול – לטענת הדיווח – משליכה ישירות על זירות נוספות ובהן סוריה, עזה, עיראק ותימן. בהקשר זה נטען כי ההישגים שחיזבאללה מצהיר עליהם אינם תואמים את הערכת ישראל, שלפיה הארגון עדיין שומר על יכולות משמעותיות.
לפי הדיווח, אחת הסוגיות המרכזיות היא השאלה כיצד תפעל ישראל כדי לשמור על "רמת שחיקה" של חיזבאללה, באופן שמונע ממנו להתייצב מחדש כגורם אסטרטגי. בין היתר נשקלות אפשרויות של תקיפות נקודתיות מדויקות, לצד צעדים חשאיים העשויים לכלול חדירה לשטח לבנון, ואף מבצעים מיוחדים.
עוד דווח כי חלק מההערכות בלבנון מצביעות על כך שישראל מבקשת לעבור משלב המעקב והאיסוף לשלב של יצירת "תשתית פעולה" בשטח הלבנוני. בין התרחישים שנבחנים, כך על פי הדיווח, תרחישי קומנדו שמטרתם פגיעה ביעדים שאינם רגישים לכוח אש מהאוויר – לרבות מתקנים צבאיים מוגנים או ניסיונות חטיפה של דמויות בכירות.
"אל־אח'באר" מציין כי בזירה המודיעינית נרשמת פעילות אינטנסיבית של ישראל בתוך לבנון, תוך הסתייעות – לטענת העיתון – בגורמים מערביים וערביים המקיימים עמה שיתופי פעולה מודיעיניים. מנגד, גם פעילות הביטחון של מדינות זרות המתואמות עם ישראל גוברת בשטח, מה שמעלה סימני שאלה לגבי מהלכים אפשריים בעתיד הקרוב.
בדיווח נכתב כי ישראל מנסה לנהל את התקיפות הנוכחיות כך שיתמקדו בגוף הצבאי של חיזבאללה או בתשתיות המסייעות לו, כדי להימנע מפתיחת חזית כוללת שתגלוש לעימות אזרחי רחב. עם זאת, בעיתון מזהירים כי כל שינוי בהבנה של ישראל לגבי מטרותיה, או פגיעה אפשרית ביכולת המבצעית של הארגון, עלולים להוביל ל"פיצוץ בלתי מבוקר".
על פי "אל־אח'באר", ההתפתחויות הפוליטיות והלחץ האמריקאי על ביירות, לצד ההסלמה בשטח, יוצרים דינמיקה שעשויה להוביל את האזור לנקודת התנגשות מחודשת. העיתון טוען כי ההחלטה על פתיחה בעימות רחב אינה מצויה רק בידיו של חיזבאללה, וכי גם ישראל עלולה להיגרר למהלך צבאי גדול – במתווה שעדיין תלוי בעמדה האמריקאית, הנתפסת כמי שמתאמת מקרוב את ההסלמה או הבלימה.
