מלא וויטמינים, כמעט אפס קלוריות: זה העלה הכי בריא שיש

אגב מיתוס פופאי, הוא עשה שירות גדול לתרד, אבל גם גרם גם לאי-הבנה.

למרות שהתרד אכן מכיל ברזל, הוא גם עשיר באוקסלטים ופיטאטים – חומצות טבעיות שמפריעות לספיגתו. המשמעות: רק חלק קטן מהברזל בתרד נספג בפועל. אז בפועל כדאי לזכור – אפשר לשפר את הספיגה משמעותית אם משלבים תרד עם מזונות עשירים בוויטמין C (למשל, פלפל אדום או מיץ לימון).

עוד נקודה חשובה: האוקסלטים שבתוך התרד לא מפריעים כמעט לספיגת ברזל ממקור חי (כמו בשר או עוף). כלומר, אם תשלבו תרד עם נתח בקר, לא רק שלא תיפגע הספיגה, אלא שהשילוב אפילו בריא ומומלץ.

עוד כמה דברים שכדאי לדעת על ברזל לפני שמחפשים מקורות נוספים במזון:

כמות הברזל בצמחים גבוהה יותר מאשר במקורות מן החי, אך ספיגת הברזל הצמחי נמוכה בהרבה (כ-1% עד 15% מהכמות הנצרכת).

ויטמין C (חומצה אסקורבית) משפר את ספיגת הברזל. הוספת מזונות עשירים בויטמין C (כגון פירות הדר ועגבניות) לארוחה יכולה לשפר משמעותית את ספיגת הברז מאותה ארוחה.

שילוב עם הסידן: גם כאן חשוב לדייק: בתרד יש סידן בכמות נאה, אך רמת הספיגה שלו נמוכה מאוד, שוב בגלל האוקסלטים.

לעומת זאת, הסידן שנמצא במוצרי חלב – כמו גבינה צהובה או לבנה – נספג היטב. במילים אחרות – מה שלא ייספג זה הסידן מהתרד עצמו, מה שיש בשאר הארוחה נספג מצויין. אם תאכלו תרד עם גבינה צהובה, ייתכן שמעט מהסידן מהגבינה "ייתפס" על ידי האוקסלטים, אבל רובו המכריע ייספג.

ושוב חשוב מאוד לזכור – בבישול ואפייה, רמות האוקסלטים בתרד פוחתות – ולכן בפשטידות או תבשילים, ההשפעה על הספיגה זניחה. אין סיבה להימנע משילוב תרד עם מוצרי חלב – להפך. מדובר בשילוב טעים ומזין, שרוב הסידן שבו ייספג היטב.