אולי, אי שם בלילה האחרון, רגע לפני שהכול השתתק, הוא לחש את שמה של מי שאהב. אולי ניסה להיזכר בבית, בריחות ובצלילים שהיו לו מוכרים, אבל איש לא שמע. הוא נפל בדממה, והדממה נותרה אחריו.
אנחנו כאן בזכותו, ובזכות שכמותו אבל אין מי שיזכיר אותו – ואנחנו נהיה כאן לזכרו. אם אין מי שיקרא בשמו – ליבנו יקרא במקומו. מי שנתן את חייו לא נעלם, החיים כאן הם צוואתו. הוא לא יישכח לעולם.