"מי לחיים ומי למוות": דילמת האינסולין בגטו וילנה

פרופ' יחיאל מיכל בר אילן, מהפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב, מומחה למוסר ואתיקה יהודית, מנסה לפרק את הדילמה המוסרית סביב קבלת החלטות רפואיות קשות: "מה שהרופא אומר זו שאלה של כן או לא – כי צריך לקבל החלטה. אי אפשר להתחמק מהכרעה. ברגע שאתה בא ואומר שכל החלטה היא בסדר, זה אולי מנומס, אבל התפיסה הרפואית – לא רק האתית – גורסת שיש החלטות נכונות וכאלה שאינן נכונות. ויינריב רוצה לעסוק בדיוק בזה. לדיונים האלה יש משמעות, וניתן לדון עליהם במסגרת אתיקה רפואית".

הקושי מחריף כשהנושא נטוע בהקשר האכזרי של השואה. בר אילן מסביר כי מדובר בדילמות רפואיות קשות, אך לא ייחודיות, וניתן למצוא להן מקבילות נוספות. כך למשל, בספר "עמק הבכא" נאספו שאלות מצמררות שהופנו לרבנים בתקופת השואה, כמו איסור על הריונות בגטאות בליטא, הפסקות הריון יזומות, ושאלות מזעזעות כגון: האם מותר לחנוק תינוק בוכה שמסכן את הקבוצה – האם מדובר בדין רודף או לא? ההלכה עסקה בשאלות אכזריות אלו, מתוך שאיפה למציאת פתרון מדויק – הן הלכתי והן מוסרי.

"זה משחק אכזרי ביותר. גם בשואה, כשנתנו למישהו אינסולין – מה הייתה התוחלת של זה? כמה ניצלו מסוכרת בגטו?". הוא מציין שביומיום עולות שאלות קשות לא פחות – כגון את מי מצילים במצב של מחסור באיברים להשתלה, או במהלך הקורונה, כשהיה צורך להחליט למי להקצות תרופות מצילות חיים ומכשור רפואי קריטי.

אז איך מחליטים? זו שאלה קשה. לפי בר אילן, יש שלושה תנאים הכרחיים לקבלת החלטות מוסריות ומבוססות:

טוהר שיקולים: מי שמקבל את ההחלטה חייב להיות נקי משיקולים זרים. הוא מזכיר את ספר יונה, שם מופיעה הגרלה טהורה שאינה מושפעת ממניעים חיצוניים, כמודל לתהליך טהור.

מנגנון קבלת החלטות מקובל: הכרחי שתהיה מערכת ברורה ומוסכמת – כמו סל התרופות – שדרכה מתקבלות החלטות בצורה שקופה ואחראית. כיום, לטענתו, אין אמון בנבחרי הציבור ואין מנגנון מסודר שמאפשר קבלת החלטות אמינה ואובייקטיבית.

שיקולים ענייניים ומקצועיים: יש להתבסס על שיקולים רפואיים ומדעיים טהורים – כמו אלו שהרופא המדובר מעלה. גם אם בדיעבד יתברר כי התרופה לא הועילה (למשל, מתן סידן שהתברר כחסר ערך), באותה נקודת זמן המצפון של הרופא היה שקט, שכן פעל על פי מיטב הידוע והמקובל.