מי כתב את התנ"ך? מחקר ישראלי עם AI חושף רמזים

בעוד שאנשי אמונה רבים רואים בתנ"ך תוצר של התגלות אלוהית, חוקרים בדרך כלל רואים בו אוסף של מסמכים ומסורות נפרדות שעובדו ונערכו מאוחר יותר. "אין מחברים לתנ"ך במובן המודרני", אומר פרופ' רומר. "הגרסאות המקוריות של המגילות עובדו ונכתבו מחדש באופן מתמשך על ידי עורכים שהוסיפו, שינו ולפעמים גם השמיטו חלקים מהטקסטים הקודמים".

המחקר התמקד בשלוש מסורות כתיבה עיקריות, המכונות: דברים (הספר האחרון בחומש), ההיסטוריה הדויטרונומיסטית (הכוללת את ספרי יהושע עד מלכים א' וב'), והמקור הכהני (המכונה גם כתבי הכהונה או כתבים כוהניים) – מונח מרכזי בחקר המקרא, המתאר רובד טקסטואלי בתורה (ולעיתים גם בספרי נביאים) המאופיין בעניין רב בענייני פולחן, כהונה, קורבנות, טומאה וטהרה, וחוקים דקדקניים. הוא נחשב למפורט בתיאורים של המשכן, טקסי כוהנים, וחוקי עבודת המקדש. תיאור בריאת העולם בבראשית פרק א', למשל, מיוחס למקור זה.

– דברים: נכתב לראשונה במאה ה-7 לפנה"ס, ועיקרו חוקים המדגישים את בחירת האל במקום פולחן אחד (ירושלים).

– ההיסטוריה הדויטרונומיסטית: נכתבה בהשראת ספר דברים, והיא סוקרת את תולדות ישראל מהכיבוש ועד גלות בבל. היא עובדה מחדש מספר פעמים, והסבירה את החורבן כתוצאה מאי-ציות לחוקי האל.

– המקור הכהני: נכתבו לראשונה סביב 520 לפנה"ס, בהקשר של בניית בית המקדש השני, ומדגישים את חשיבות הפולחן והקורבנות.