טלוויזיה
מיקי לוין: פליישמן החוויר, זמרי לא האמין – והדרמה בפטריוטים החלה
בערב טעון במיוחד של “הפטריוטים”, קרה אמש (רביעי) דבר שלא קורה לעיתים קרובות באולפנים של ערוץ 14, הפאנל התהפך על המגיש. ינון מגל, שרוב הזמן נהנה מתמיכה כמעט אוטומטית מהצוות שסביבו, מצא את עצמו במיעוט, בעימות חזיתי ומתפוצץ מול הקול הברור והכואב של אשת מילואימניק ומול שני פאנליסטים שמאסו בלרקוד לפי החליל של ההגנה האוטומטית על ראש הממשלה, גם כשזה בא על חשבון הציבור שמקריב את חייו.
בהמשך לפיטורי אדלשטיין ומינוי בועז ביסמוט ליו"ר ועדת חוץ וביטחון הוזמנה עו”ד שבות רענן, מייסדת פורום נשות המילואימניקים, שהגיעה לאולפן כדי לזעוק את זעקת המשרתים, בדרישה לחוק גיוס חרדים שוויוני, נתקלה במקום באוזן קשבת בהתקפה חסרת תקדים מצד המגיש ינון מגל.
במקום לשמוע, לכבד, ולהודות לה ולבעלה על מאות ימי מילואים שתרמו למדינה, מגל תקף אותה ואת אנשי המילואים והאשים אותם בפירוק הממשלה של נתניהו. “אתם מפרקים את הקואליציה. את בהתארגנות פוליטית, את קוראת להטריד אנשים, (כשהוא מתכוון לבועז ביסמוט) את מפרקת את קואליציית הימין”, הטיח בה, כאילו מדובר באויבת ולא באישה שמקדישה יחד עם בעלה את חייה למען ביטחון ישראל ונלחמת את זעקת רוב אזרחי ישראל המשרתים.
חדשות המוקד – עימות סוער בפטריוטים על פיטורי אדלשטיין pic.twitter.com/ALXcutQbJB
— לירי בורק שביט (@lirishavit) July 23, 2025
שבות השיבה בעוצמה למתקפה המכוערת של מגל: “אני לא פוליטיקאית, החרדים הם שמפרקים ממשלה בזמן מלחמה, ואתה טוען שאנחנו, הציבור המשרת, מפרקים? זה כמו גבר אלים שמאשים את האישה ואומר שהיא אשמה, עושים לנו אמברגו חיילים כשהבתים שלנו קורסים, אז אל תגידו שאנחנו מפרקים את הממשלה. והוסיפה בגין טענות על התארגנות פוליטית "לא סופרים אותנו בכ"כ הרבה מובנים, יש שנתיים חוק גיוס ואף אח דלא אוכף אותו, המתווה הוא בלוף, זה לא חוק גיוס רציני כולם צריכים לתת ולקחת חלק. ואם לא יהיה נציג בממשלה שייצג את ציבור המשרתים, נדאג למנות אחד כזה”.
ינון מגל הלך כ"כ רחוק בהגנה על ראש הממשלה והמהלך שלו לפיטורי אדלשטיין, שהוא אפילו תוקף את צופיו משרתי המילואים, כולל ציבור המצביעים של הליכוד, ובפרט של הציונות הדתית שגם מתפללים וגם מתגייסים. אלא שאז נשמע קולם השפוי באולפן של חברי הפרלמנט של מגל, מה שיצר את השבר האמיתי וחשף את הסדקים המתגלעים בצוות שלו, כששני הפנאליסטים של מגל, איתמר פליישמן ויותם זימרי, פשוט לא יכלו להבליג. זימרי הטיח במגל: “אתה תוקף אותה, בחיים לא היית מנהל דיון כזה תקיף עם חרדי שיושב פה".
פליישמן הצטרף: “למה אתה תוקף אותה, מה הבעיה שתהיה פוליטית, ותקדם מה שהיא רוצה בכנסת? יושבת פה אישה שבעלה היה 250 ימים במילואים והיא 150, והיא באה וצועקת את הכאב שלה נגד החרדים שלא מתגייסים. אנחנו עושים לה ראיון תוקפני שלא היינו עושים לאחרים". זה היה רגע טלוויזיוני נדיר, כזה שבו כל המסכות נופלות ובגדי המלך החדשים נחשפו במלוא מערומם, ופרצופו האמיתי של ינון מגל, התגלה במלוא כיעורו.
כי כשזה מגיע למבחן האמיתי האם אתה ינון מגל, עם העם או עם המנהיג, מגל בוחר במנהיג, גם אם זה על חשבון החיילים והנופלים על חשבון, נשותיהם, ובני משפחותיהם. גם אם זה אומר להשפיל מישהי שהקדישה יחד עם בעלה שנתיים שלמות מחייה בשירות מילואים, בעיצומה של מלחמה, גם לוחמת, גם אזרחית, גם לוחמת צדק. ולמה? כל זה כי היא חברה ליועז הנדל, איש ראוי ומוערך שנלחם מאז השבעה באקוטובר בהתנדבות מלאה למען בטחון המדינה, וכעת נלחם למען הצבא והמילואמיניקים ודורש לגייס חרדים.
מגל לא רק שלא נסוג, אחרי שנחשף על ידי שותפיו לפאנל, אלא התפרץ בשחצנות מכוערת על פני זמרי ופליישמן שיש להודות בפה מלא מתעלים עליו באלף מונים: “כשתראיינו אתם, תראיינו איך שאתם רוצים סבבה?" והוסיף "יש ראיונות שאפשר לקום וללכת, הכל בסדר". אבל זימרי לא ויתר ולא חשש לעימות עם מי שמתיימר להיות הכוכב הראשי של ההצגה והשיב לו מנגד “אתה יכול לראיין איך שאתה רוצה ואנחנו יכולים להעיר לך שהראיון תוקפני מדי ביחס למי שעומד מולך. אני זוכר שישב פה מלכיאלי אלה שאשכרה שמפרקים… (ואצה לא תקפת אותו)”.
ואז הגיע שיא הצביעות של מגל כשהצדיע למי שאשם בהכל, מלכיאלי שמסרב לגייס חרדים ומפיל ממשלה בעיצומה של מלחמה “נכון, כי מלכיאלי צודק, ראש הממשלה הבטיח לו חוק גיוס ואין חוק גיוס". אז זהו. ינון מגל יגן על כל פעולה של נתניהו, גם כשהיא מנוגדת לערכי הימין לערכי הציונות לערכי המדינה, גם כשהיא בוגדת במצביעיו, גם כשהיא רומסת את אלו שבאמת נושאים את המדינה הזאת על גבם.
אבל מה שמגל לא לקח בחשבון, זה שאנשים כמו זמרי ופליישמן, אנשי ימין אמיתיים, ציונים, לא משועבדים למלך, לא מוכנים לשתוק יותר ולאט לאט הם זוכים בהערכה רבה ובקולות תמיכה וקוטפים למגל את כל התהילה. הם חשפו את הסדק באולפן, את הצביעות, את העיוורון של מגל. הם קמו מול המראיין כי הם מבינים: תמיכה בנתניהו לא יכולה לבוא על חשבון תמיכה באחינו שבשורות. וזה הרגע שבו הפרלמנט של מגל התפוצץ לו בפרצוף במלוא הכוח.
מה בעצם עושה מרב מיכאלי בימים האלה? היא יו"ר לשעבר של מפלגה שלא קיימת, נואמת בכנסת ובעיקר מצייצת. לאחרונה דווקא פעלה במלוא המרץ להעברת חוק עקרוני ואדיר להנצחתה של גולדה מאיר. כן, זה מה שחשוב עכשיו. כמו ההתעסקות שלה בזמנו, כשרת תחבורה, בטמפרטורת המזגן ברכבת. תמיד ידעה להתרכז בעיקר.
מיכאלי היא סמל נוסף ולא יחיד לכישלון האופוזיציה. זו שלא מצליחה לקבל אהדה מהציבור, שמתפרקת מתוכה ושבניגוד לכל היגיון בסיסי, חברי כנסת עוזבים אותה ועוברים לתמוך בממשלה. מדובר בהתפוררות גם של המבנה וגם של התוכן.
זו אופוזיציה שלא יודעת אפילו לקבוע מי יעמוד בראשה. לפי הסקרים האחרונים, היחיד שמקבל תמיכה ואהדה ציבורית הוא נפתלי בנט, מועמד שלא נמצא בה. האחריות רובצת כמובן על יאיר לפיד ובני גנץ, אבל מי שמצליחה לחמוק מתחת לרדאר היא מחוללת המחדל הפוליטי הגדול בכל הזמנים.
בקוצר ראייתה וביהירותה, סירבה מיכאלי להתאחד עם מר"צ, ובכך נתנה את השלטון לנתניהו במתנה. אם היו מתאחדות, סביר שלנתניהו היו 61 מנדטים בלבד, ולא ממשלה יציבה שתחזיק מעמד כנראה עד סוף הכהונה.
כמעט בכל דבר שהיא מאשימה את הממשלה, מיכאלי חטאה בו בעצמה. למשל בשינוי רדיקלי של עמדותיה. אחרי שהרימה את דגל הפמיניזם והאל־הורות, למיכאלי כבר ילד שלישי מפונדקאות. "האידיאולוגיה מתנגשת עם החיים עצמם", תירצה בזמנו. אבל כמובן שאין טעם להתעסק בעבר, אלא בהווה.
בימים אלה מיכאלי מחממת כיסא ומתפרנסת מהקופה הציבורית כלא עושה כלום. בעצם, סליחה, היא כן עשתה. לפני שלושה חודשים הקליטה פודקאסט לנקות את שמו של סבה, ישראל קסטנר, שהואשם בכך ששיתף פעולה עם הנאצים בזמן השואה.
טענה נוספת שמופנית כלפי הממשלה: שרים מיותרים שמכהנים בתפקידים ריקים מתוכן ואף אחד לא חושב לוותר על משרתו ומשכורתו בימים קשים כלכלית אלו – אפשר להפנות גם אליה. במה היא תורמת עכשיו?
האם היא האדם הכי נכון והכי אפקטיבי שיכול לבקר את הממשלה בימים בלתי נסבלים אלה? מיכאלי כמעט לא זוכה לאהדה מהציבור. כל אדם יכול להבחין בכך שהיא משוללת האנרגיות והאופק הערכי־אידיאולוגי־ביצועי־ארגוני שנדרשים מאופוזיציה לוחמת.
אפשר לא לאהוב את יאיר גולן, אבל האיש מלא להט. אפשר להיבהל ממירב בן ארי, אבל מדובר בלוחמת. יש אחרים שבולטים, כמו ולדימיר בליאק, יוליה מלינובסקי, מירב כהן ועוד. משפיעים, מובילים, נוכחים.
אילו למיכאלי הייתה טיפת יושרה, הייתה מתפטרת מזמן ועושה לביתה, או לשני בתיה – לא ברור מהם סידורי הלינה שלה עם בן זוגה.
אפרופו בן זוגה ליאור שליין: בשל עודף חשיבות עצמית, הוא מחזיק מעצמו אדמו"ר החילוניות ומוביל דעה. אחרי שכל מיזם תקשורתי שנגע בו נכשל, התפרק ונסגר, כיום הוא עושה "סטנד־אפ" פוליטי. בריאיון בתוכנית "פגוש את העיתונות" תקף את הציבור הליברלי שרואה בבנט ובליברמן מועמדים לגיטימיים לראשות הממשלה.
גם לפיד אינו אופציה לדידו. כלומר, כל מי שהוא לא הוא עצמו או בת זוגו או כזה שעומד על הבלטה האידיאולוגית הספציפית שעליה הוא דורך – פסול. מהריאיון עולה שלשליין יש פנטזיות פוליטיות. עמית סגל משוכנע שפניו לכנסת. בדיעבד, אולי בכלל הוא היה תמיד הפוליטיקאי והיא עשתה בידור וסאטירה.
יש לו רעיונות, הוא יודע מה צריך לעשות. במופע שלו, למשל, הוא אומר שצריך לגייס את החרדים לא רק לצבא, אלא למאה ה־21. למה בעצם? מי אתה שתגיד לאנשים אחרים כיצד לחיות? מי הופך אותך ואת המאה שאתה חי בה לנכונה ואת העבר ואת הסגירות והפרישות לטעות?
תחושת הצדק האינסופית היא מחלה שמאלנית ידועה. ההרגשה שרק הם טובים, רק הם יודעים, רק הם מתקדמים, וכל האחרים פחות מוסריים, פחות מבינים – זו מחשבה שהיא לא רק לא נכונה, אלא גם מרחיקה מצביעים. אגב, גם הוא טען שמיכאלי טעתה שלא התאחדה עם מרצ, אבל ממנה, מן הסתם, אין לו שום תביעה.
כשתוקפים את הממשלה, צריך לבוא עם אלטרנטיבה ראויה. ההתנשאות המיכאלית־שליינית הזאת מסמלת שגם בצד השני צריך לעשות חשבון נפש אישי וגם תפיסתי. הזוג הזה מטיף לכל העולם, אך לרגע לא לעצמו. אף אחד מהם לא שואל איפה כשלתי, מה בגישה שלי לא נכון.
להגיד שביבי נכשל זה אולי נכון, אבל לא מספיק. גנץ ולפיד צריכים להבין מדוע הציבור בורח מהם, מיכאלי חייבת לדעת שהיא כבר אינה רלוונטית למזג הפוליטי העדכני. את הראשה – את גם אשמה.
