בישראל של שנת 2025 אין יותר פרות קדושות – הן נשחטות כאן אחת אחרי השנייה. עד כדי כך שבמובנים מסוימים הלא נורמלי כבר נורמל. הכל פוליטי והכל מפוזיציה – גם שאלות מוסר בסיסיות הפכו לתלויות בפוזיציה ובאינטרס. כך למשל משפחות החטופים ומשפחות שכולות, פעם קודש הקודשים של החברה הישראלית – שהפכו כבר ממזמן לסוגיה פוליטית בכלל.
אין גם מקום לעמדות מורכבות. מי שמתנגד לעסקה בכל מחיר מתויג ישר על ידי חלק מאנשי הציבור כמי שרוצה להרוג את החטופים ומי שבעד החזרת החטופים לפני הכל מואשם על ידי הצד השני כמי שמביאים עלינו את ה-7 באוקטובר הבא. והמשפחות? הן כבר מזמן הפכו יעד לקללות, נאצות ולעיתים אף מכות. וזו רק דוגמא אחת. גם צה"ל, הצבא של כולנו, הפך כבר לכלי בניגוח הפוליטי, השב"כ, מערכת אכיפת החוק. הערכים חשובים אך הם אלסטיים ומשתנים בהתאם לפוזיציה.
על הרקע הזה לא מפתיע שגם בפרשת החשדות החמורים נגד ח"כ חנוך מיליבצקי אין יותר פרות קדושות, אין יותר שאלות מוסריות וערכיות. כי אם כבר לא ברור מאליו שמשפחות שכולות ומשפחות חטופים (מכל הצדדים, גם ממטה החטופים וגם מפורום תקווה) לא מקללים – אז למה שיהיה ברור מאליו שאדם שחשוד בעבירות כה חמורות פשוט לא יכול להתמנות לאחד התפקידים החשובים בכנסת ישראל – יו"ר ועדת הכספים?