מיכאל בן ארי הסית? ככה רוצים שתחשבו | קלמן ליבסקינד

דמיינו לרגע את הסיטואציה הבאה: שלוש בלילה, המושב שלי כולו ישן שנת ישרים, סיימתי לכתוב את הטור ואני יוצא להליכה היומית שלי. ליד המכולת, אני יורד מהמדרכה כדי לחצות את הכביש הצר, כשהרמזור להולכי רגל מראה אדום, ולפתע פתאום מזנקים מהמארב שמאחורי השיחים עשרה שוטרים ורושמים לי דוח. חוקית, לא בטוח שיהיה לי מה לומר להגנתי. אסור לעבור באור אדום, ואני עברתי. עניינית, משטרה חסרת תקציב וכוח אדם שתשכיב עשרה שוטרים במארב כדי לתפוס אותי עובר את העבירה הזו, במקום הזה, בשעה הזו, היא משטרה שיצאה מדעתה.

קראתי את תיק החקירה נגד חבר הכנסת לשעבר מיכאל בן ארי, המואשם בסדרת עבירות של הסתה לגזענות, וזה פחות או יותר מה שעבר לי בראש. שגם אם בסופו של הליך הוא יורשע, מערכת אכיפה שמנהלת תיק כזה איננה אלא מערכת מטורפת, משועממת, רודפת, שמשהו בסדרי העדיפויות שלה לקוי מהיסוד.

כדי שתבינו את היקף המשאבים שהושקעו באירוע הזה, נספר שתיק החקירה נגד בן ארי מחזיק 2,954 דפים. קראתי את כולם. בחקירה עצמה נטלו חלק – כל אחד לפי דרגתו, לפי תפקידו, ולפי היקף המשימה שהוטלה עליו – 46 קצינים ושוטרים. כן, קראתם טוב את המספר.

כתב האישום בו מואשם בן ארי, בגדול, קובע שבסדרה ארוכה של מקרים הוא התייחס באופן מכליל אל הערבים בטענה שהם "אומה רצחנית", שהם רוצים להשמיד אותנו, שהם שמחים במוות, ושלא יהיה לעולם דו קיום עם ערביי ישראל משום שהם חלק בלתי נפרד מהאויב. לצורך קריאת הטור הזה, שימו בבקשה בצד את השאלה מה אתם חושבים על מיכאל בן ארי, מה דעתכם על טענותיו, והאם הייתם מעניקים לו את הפרס לנימוסים והליכות או לא. כל אלה לא רלוונטיים כאן משום שענייננו בהליך פלילי ולא בשום דבר אחר.

כמה שאלות צריכות לרחף, לטעמי, מעל כל מה שתקראו כאן: האם יש אינטרס ציבורי למדינת ישראל לנהל הליך כזה? למה הוא מועיל? ומה גורם ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליטות המדינה להחליט להשקיע זמן, משאבים, כסף, ואנרגיה דווקא בסיפור הזה? כי מי שמחליט להעמיד לדין אדם שטוען שהערבים הם "אומה רצחנית", בשנה שבה אלפי ערבים פולשים לשטחנו, ואונסים, ורוצחים, ושורפים, וטובחים, וחוטפים זקנים, נשים וילדים רכים, לטעמי לפחות, מעיד על עצמו לא פחות ממה שהוא מעיד על הנאשם. לא בגלל שאין ערבים שאינם רוצחים. בגלל שיש נסיבות שבהן לא ברור איזה עניין ציבורי חשוב ממלאת רדיפה פלילית אחרי מישהו, בטענה שהוא מכליל ורואה בכל הערבים כולם, או בכל ערביי ישראל כולם, אויב.