המחקר מלווה גם את הנתונים המדאיגים מהשטח: שיעור ההתייצבות למילואים, שעמד בתחילת המלחמה על מעל ל-100%, ירד כעת ל-75%-85%. הסיבות, לפי ההערכות: פגיעה בעיסוקים ובמשפחות, שחיקה נפשית ניכרת, תחושת חוסר שוויון בנטל – וכאמור, תסמיני פוסט-טראומה בלתי מטופלים.
פרופ' בר-חיים מסכם: "הנתונים מהמחקר מתכתבים עם המספרים הגדולים של משוחררים קרביים שפונים אל אגף השיקום של משרד הביטחון בבקשה לקבל עזרה והכרה במצבם. הם יכולים גם להסביר באופן חלקי את הירידה באחוזי המתייצבים למילואים. לוחמי מילואים שמתמודדים עם סימפטומים מרובים מתקשים להתייצב לשירות נוסף.
בצה"ל מתבצעים צעדים רבים על מנת למנוע ולטפל בפוסט טראומה אך מצב העניינים המתואר יוצר עומס אדיר על צה"ל, משרד הביטחון, אגף השיקום, ועל החברה הישראלית כולה, כאשר עיקר הלחץ הוא על החיילים הקרביים ומשפחותיהם. מצב עניינים זה יוצר עומס אדיר על צה"ל, משרד הביטחון, אגף השיקום, ועל החברה הישראלית כולה, אך עיקר הלחץ הוא על החיילים הקרביים ומשפחותיהם".