מחיר הזכויות החרדיות במערכת האוטונומית

יש הגיון בעבודה מדינתית עם גופים קהילתיים. אבל כאן לא מדובר בעבודה, אלא במתן אפשרות לגופי קהילה להחליף את המדינה. מתן סמכויות וכוח כשל מדינה לגופים שלא עובדים על פי חוק, שלא מחויבים לשוויון או לערכים דמוקרטיים ושנותנים המון המון כוח לבעלי הכוח בקהילה. בלי שום דבר שמגן על האדם בקצה. מפגיעה מינית, ממוות בדוחק, או מאי-קבלה לבית הספר.

זה נכון אגב גם בחברה הערבית שנשלטת שלא בטובתה, על ידי ארגוני פשיעה שהפכו למעסיקים הגדולים וגם למחזיקי המונופול על שימוש בכוח. שוב. כאן המדינה לא נתנה את הסמכות אבל גם לא פעלה כנגדה, ושוב אפשרה היווצרות של מדינה בתוך מדינה. אין ואקום – איפה שאין מדינה יש דברים אחרים.

אנחנו מרבים להתמרמר על זכויות היתר שמקנה האוטונומיה למי שנולד לתוכה בהקשר של גיוס, אבל האמת היא שלזכויות האלה יש מחיר נורא. לפרט ולחברה כולה.

"גל העליה הגדול הבא שצריך להיערך אליו צריך להיות מבני ברק לישראל", נדמה לי ששמעתי מארי שביט. גל העליה הזה משמעותו שינוי מהפכני שיהפוך את החרדים לאזרחי מדינת ישראל. ככל גל עליה גם כאן ידרשו גזרים של "סלי קליטה" אבל גם מקלות בדמות החלת החוק הישראלי על בני ברק וירושלים בהקשרים של גיוס אבל גם של טלפונים וקבלה לבתי ספר.

זה שינוי שהממשלה הבאה, ככל שאי"ה לא תהיה תלויה במפלגות החרדיות, תהיה חייבת לעשות. למען המשך קיומה של מדינת ישראל אבל גם למען הציבור החרדי עצמו. הגיע הזמן.

הכותבת היא ראש מרכז ליבא, מבית יוזמה המאה