מחאת המורים: לא על כסף – על אמון

מחאת המורים היא לא על כסף. היא על חברה בהתפרקות. חברה שאין בה יותר סולדריות, וכל אחד חוטף כפי יכולתו, לעצמו ולמגזר שהוא מייצג. חברה ששולחת את אותם האנשים בחברה להתגייס למילואים, לשרת בצבא, לשלם מיסים ואז גם לוקחת רק מהם את מלווה המלחמה. תתארו לעצמכם איך מרגיש מורה שקם בבוקר ורואה שקיצצו לו מאות שקלים בשכר בזמן שהוא שומע בחדשות על מילארדים שזורמים שוב לצרכים פוליטים למי שלא תורם ומשרת. אנחנו באים אל המורים בטענות שלקחו יום מחלה וזה פוגע בילדים שלנו, אבל איך מורה שזו החוויה שלו אל מול המדינה, אמור להכנס לכיתה וללמד ילדים על צדק, מוסר, שוויון ויושרה. ולא, זה לא בסדר לדווח דיווח שקרי על יום מחלה, זה לא חינוכי, לא ערכי, לא לגיטימי, ואנשי חינוך אסור שיובילו לאנרכיה. אבל במדינה שמלמדת אותנו חדשות לבקרים ש"כל דאלים גבר" – שבה ההכרעה נעשית על-פי שיקולי כוח, כבוד וכסף, האם מותר לנו להלין על אנשי החינוך שהפנימו שאלה הם כללי המשחק? מי לימד אותם את זה?

לא על הכסף לבדו עומדת מערכת החינוך. היא עומדת על כבוד. היא עומדת על אמון. היא עומדת על שליחות. היא עומדת על רוח. והיא עומדת ותמשיך לעמוד – כל עוד אנחנו נעמוד מאחוריה.

כל מה שילד צריך זה מבוגר אחד שיאמין בו. כל מה שמורה צריכה זה שנאמין בה.

הכותבת היא יו"ר ועדת חינוך בשלטון האזורי וראשת מ.א גזר ונכדתו של שר החינוך לשעבר אהרון ידלין