מה שמעניין את נתניהו הוא רק איך הוא שורד

רק בחודשים האחרונים, בעקבות המראות הקשים מארצות הברית, נחתו על שולחנה לפחות שלוש אזהרות מפורשות: פורום האקלים הלאומי, שבראשו עומד חבר הכנסת לשעבר דב חנין, ביקש לקבוע עם ראש הממשלה פגישת חירום כדי להזעיק מהסכנות הטמונות בקיץ הקרוב, אחרי חורף שחון של בצורת; נשיא המדינה יצחק הרצוג התריע מ"קיץ של אסון" עם שריפות ובעיות אקלימיות אחרות; מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, הניף בפני הממשלה דגל על חידלונה בטיפול במשבר האקלים במה שכינה "דשדוש תפקודי" ובדרכו המאופקת התרה, מדו"ח לדו"ח, שמרבית הליקויים במערך הכבאות ובהיערכות למצבי מזג אויר קיצוניים לא תוקנו מעולם. בינתיים, והנה יש כבר חומר לדו"ח נוסף.

וכך, בסמליות, גם ההיסטוריה חוזרת. אחרי השריפה בכרמל, אסון מזג האויר הכבד בתולדות המדינה שגבה את חייהם של 44 בני אדם, נתניהו מיסמס את הדרישה של משפחותיהם להקמת ועדת חקירה ממלכתית והסתפק בדו"ח מבקר, שלא הטיל עליו אחריות ישירה אלא רק אחריות מיניסטריאלית כוללת לפעולות הממשלה שבראשה הוא עומד. רוב מסקנותיו, כך נראה, נותרו כאות מתה על הנייר. כך גם, לעת עתה, המסקנות של ועדת החקירה הממלכתית של אסון מירון, בו נהרגו 45 ישראלים, שדווקא כן הטילו על נתניהו אחריות אישית ולא קיבלו את טענתו ש"לא משכו בדש מעילו", ששוכבות במזכירות הממשלה מזה למעלה משנה בהמתנה לעלות לדיון. ומהקמת ועדת חקירה לבדיקת ה- 7 באוקטובר, האסון הביטחוני הגדול בתולדות המדינה בו נרצחו למעלה מ- 1200 אזרחים, נתניהו, כידוע, מתחמק, ואחרי התפטרותו של ראש שב"כ רונן בר הוא נותר היחיד מצמרת המחדל שלא לקח אחריות ועדיין מכהן. לא צריך אותות ומופתים שמימיים כדי להבחין בקו המחבר בין האסונות ובין המנוסות מהן: מה שמעניין את נתניהו הוא רק איך הוא שורד ולא איך למנוע את האסון הבא.