"אני זוכר את היום שבו הכול השתנה," מספר דן ישראלביץ. "זה לא קרה מתוך הארה או רגע של תכנון מושלם. זה קרה מתוך ייאוש עמוק – ייאוש מהניסיון לרצות אחרים ומהמרדף אחרי הצלחה מדומה. החלטתי שאני עושה מה שבאמת מרגש אותי, וזה התחיל עם סקיצה אחת. הייתי במשרד קטן בפלורנטין, משרטט מתוך תחושה פנימית חזקה. כשהלקוחות ראו את הסקיצה, הם התלהבו מיד. בניגוד לעבר, שבו הייתי מכין אינספור גרסאות, הפעם היה ברור – זה היה הרגע שבו מצאתי את הקול שלי כאדריכל."
"אני מאמינה," מספרת הילה ישראלביץ, "שהמרחב שבו אנו חיים משפיע עלינו באופן עמוק, במודע ובתת־מודע. כל חלל הוא תוצר של תהליך אינטימי שבו נפגשים אנשים, חלומות וסביבות חיים. עם השנים, גיליתי שהרגע המרגש ביותר עבורי הוא לראות את הלקוחות נחשפים לתוצאה הסופית שעולה על דמיונם ומשפיעה באופן עמוק על חייהם. אלה הרגעים המזכירים לי שוב למה בחרתי לעסוק באדריכלות. עבורי, אדריכלות היא הזדמנות לעצב מציאות המשפיעה על אנשים, מעניקה תחושת בית, ומחברת אותם לעצמם ולחיים שהם מבקשים ליצור. כל פרויקט הוא מפגש עם סיפור חדש, אתגר ייחודי, ובנייה של גשר בין עולמות פנימיים וחיצוניים".