בפועל, חוק הגיוס הפך לזרז דרמטי למהלכים שהקואליציה המכהנת חווה זו תקופה. תחושת אי־אמון גוברת, ונראה שגם הדרג הפוליטי החרדי איבד אמונה בכך שבליכוד מסוגלים לנהל את הקרב הזה עבורם.
יש לציין כי למרות הרושם בציבור, נתניהו לא יכול פשוט "להכריז" על בחירות. הכנסת היא שקובעת את מועדן. אמנם כעת לנתניהו 61 הצבעות, על הנייר – אך זהו רוב שברירי וזה עוד לפני שאריה דרעי אמר את דברו. אם החרדים אכן פורשים, ולצדם, בהמשך, אולי גם בן גביר או סמוטריץ' במקרה של הסכם הפסקת האש בעזה הכרוך בפשרה ביטחונית – הספירה משתנה דרמטית , לא לטובת נתניהו.
צריך להבין כי בלי הסכמות מקדימות על מועד הבחירות אין תוחלת להצעת חוק לפיזור הכנסת. וכמו תמיד – גם הפעם מועד הבחירות יידון עד הדקה התשעים, לאור אילוצים מסורתיים כמו חגים יהודיים, חופשות קיץ ואף מועדי חגים מוסלמיים. לכן, אם תוגש הצעה לפיזור הכנסת, היא תובא רק לאחר שיגיעו להסכמה על מועד הבחירות, כפי שמכתיבה המסורת הפוליטית. בינתיים המילה "מרץ" נשמעת הכי הרבה במסדרונות הכנסת, כולל באזורים של הקואליציה.
ויש גם מרכיב נוסף, לכאורה, אירוע פנים – מפלגתי: ועידת הליכוד. בפועל – זו נקודת מיקוד נוספת לסערה. לאחרונה גובר החשש בקרב בכירים בליכוד שנתניהו ינסה לבטל את הוועידה הקרובה, המתוכננת ל־11 בנובמבר, בטענה של חיסכון תקציבי לאור הצורך לממן קמפיין בחירות.