למרות שהן מיועדות לפעול נגד מטרות דומות, הן שונות מאוד בשיטת הפעולה ובמחיר. בעוד שהישראלים פיתחו טיל שפוגע בקרבת המטרה ומשמיד אותה בזרם של רסיסי ברזל לוהטים, האמריקנים התעקשו על Hit to Kill: פגיעה ישירה במטרה, מה שמחייב דיוק רב יותר במעקב אחרי המטרה ובתמרון הטיל, אבל חוסך את הצורך בראש קרבי. התעשיה האווירית השתמשה בפגיעה ישירה רק בחץ-3, שמיירט את מטרתו בחלל, שם פיצוץ חסר משמעות ורק מגע של מתכת במתכת יכול להשמיד את המטרה. שניהם מגיעים למהירויות דומות ואדירות, 9,000-10,000 קמ"ש.
בנוסף המערכת האמריקנית קלה יותר, כדי שאפשר יהיה להוביל אותה במטוסי תובלה לזירות הלחימה. החץ כבד יותר, כמערכת שנועדה להגן על ישראל, בבסיסים קבועים או בגרירה בידי משאית לאתרים חדשים. להגנת שטח ארה"ב עצמה פותחו מיירטים אחרים, גדולים ויקרים עוד יותר, שיכולים להתמודד עם טילים בין יבשתיים מרוסיה ומצפון קוריאה.
הבדל דרמטי בין שתי המערכות הוא העלויות: כל מיירט חץ עולה 2-3 מיליון דולר, לעומת מיירט של הת'אאד העולה כ-12-15 מיליון דולר. זו אחת הסיבות שהת'אאד נרכש עד כה רק בידי איחוד האמירויות וסעודיה, שיכולות לעמוד בעלויות שלו. גרמניה, שבחנה את הת'אאד מול החץ-3, בחרה במערכת הישראלית.