המעבר של חיזבאללה להברחת נשק בדרך הים מהווה נקודת מפנה אסטרטגית משמעותית, והיא מעידה בעיקר על כישלון הארגון בנתיבי ההברחה המסורתיים. כך אומר בראיון ל"מעריב" פרופ' אמציה ברעם, מומחה לאסטרטגיה ומזרח תיכון מאוניברסיטת חיפה.

"אם הם עוברים באמת להברחה דרך הים, זאת אומרת שכל הניסיונות שלהם להמשיך להבריח דרך היבשה נכשלו", מסביר פרופ' ברעם. "בדרך כלל, בעבר, 90% מהנשק היה מגיע מאיראן דרך עיראק. המיליציות העיראקיות השיעיות היו מעבירות את זה לתוך סוריה ובסוריה חיזבאללה היה מקבל אחריות ומעביר ללבנון. הכל בניהול של גייס קודס (ירושלים) האיראני".

אולם, כעת המצב השתנה באופן דרמטי. "אני פשוט רואה בתופעה הזאת, שפתאום עוברים להברחה הימית, זאת אומרת שהם הפנימו שהם לא יצליחו להבריח נשק בכמויות דרושות… דרך היבשה", טוען ברעם.

לדבריו, השינוי נובע בעיקר מהתמורות שחלו בסוריה: "ההברחה נפסקה הודות למשטר החדש בסוריה של ג'ולאני. מבחינת ישראל יש יתרון אחד גדול מאוד, שהם עושים מאמץ אמיתי למנוע הברחת נשק לחיזבאללה. זה אינטרס ביטחוני עליון שלהם".

בנוגע למעורבות האיראנית בנתיבי ההברחה החדשים, ברעם אינו משאיר מקום לספק: "האיראנים הם 100% שולטים בזה. לאיראנים יש חיל ים טוב, אבל הם לא בחוף של הים התיכון, אלא במפרץ הפרסי. בחוף הים התיכון אין להם משהו שאפשר להגדיר אותו כחיל ים".

עם זאת, ברעם מדגיש את היתרון האסטרטגי של ישראל בזירה הימית: "בים יש לנו שליטה טובה מאוד. לסוריה אין חיל ים עכשיו, ללבנונים אין ממש חיל ים… ולנו יש חיל ים גדול וחזק. אז בים יש לנו אפשרות טובה מאוד למנוע את ההברחות", אמר ברעם והוסיף:  "אסור לשכוח שלפני כ-23 שנים, ספינת נשק איראנית שיועדה לעזה, נתפסה בים האדום, לכן בין אם בים האדום או בים התיכון חיל הים יכול לגלות ולעצור ספינה כזו".

ברעם מתאר תרחיש אפשרי של הברחת נשק ימית: "איראן יכולה לשלוח ספינת נשק מהחוף האיראני, במפרץ הפרסי, או בים הערבי. היא לא תשוט דרך תעלת סואץ, כי זה מייד אפשר לגלות אותה, היא תלך מסביב לאפריקה, תגיע לגיברלטר, תחצה את מיצרי גיברלטר אל תוך הים התיכון".

אך גם במקרה כזה, מאמין ברעם ביכולתה של ישראל להתמודד: "כשספינה כזו מתקרבת לחופים של לבנון, אני בטוח שחיל הים והמודיעין יגלו את זה. זה חיל הים שלנו מול חיל הים האיראני. כשאנחנו נמצאים שם פיזית בשטח, ואיראן צריכה לשלוח משהו ממרחק של אלפי קילומטרים, נדמה לי שבעניין הזה יש לנו יתרון גדול מאוד". אמנם, מציין ברעם כי "יש לאיראן תמיכה של האוכלוסייה העלאוית בחוף הסורי, אבל היכולת הימית שלהם מוגבלת מאד: סירות מהירות אולי. להברחת נשק גדולה דרוש הרבה יותר".

לצד ההתמודדות הביטחונית, מציין ברעם כי נמל ביירות כבר נפגע קשות בשנה וחצי האחרונות, אך לא בגלל ישראל: "הפעילות נפגעה קשה מפני שהחות'ים חסמו הרבה מאוד ספינות בטעות. הם רצו לחסום ספינות שלנו ושל האמריקאים, אבל הם לא יודעים של מי כל ספינה, ובעיקר דמי הביטוח לאוניות שעוברות בים האדום עלו באופן תלול".

פרופ' ברעם מוסיף כי "אם עוברים למסלול סביב אפריקה, כף התקווה הטובה, מחיר הסעת המטענים עולה מאד, כך שאין פיתרון טוב. המעבר ליצוא אל ויבוא מן המזרח הרחוק בדרך היבשה גם הוא יקר מאד", כתוצאה מכך, נפגעה כלכלת לבנון ובעיקר נפגעו החקלאים השיעים בדרום ובבקעת-לבנון שייצאו הרבה מאד לסין, יפן, ועוד. למרות התמורות הדרמטיות, מדגיש ברעם כי "אנחנו לא מפריעים בכלל לפעילות הסבירה של נמל ביירות. לא מפריעים. אבל כל דבר שקשור באספקת נשק, אנחנו כמובן נמנע".