לצד ההפחתות, המודל קובע מגבלות עתידיות על השימוש של ספקיות גדולות – בהן פרטנר, סלקום והוט – ברשת בזק. החל בינואר 2027, הספקים הללו יוכלו להפעיל את השירות הסיטונאי עבור עד 15% מהמנויים שלהם בלבד, והחל מינואר 2028 – עד 5% מהמנויים. מטרת ההגבלה היא לתמרץ את החברות לפרוש תשתיות עצמאיות, ולחזק את התחרות בין רשתות במקום להסתמך על תשתית קיימת של שחקן יחיד.
במשרד מציינים כי המודל החדש מבוסס על שיטת תמחור הנהוגה באירופה (TSLRIC), שלפיה כל שירות סיטונאי מתומחר לפי עלותו הישירה בתוספת עלויות משותפות. המדיניות תיושם לתקופה של חמש שנים, ותכלול התאמות לפי אזורים – כך שבאזורים שהוגדרו כאזורי תמרוץ או הועברו לאחרונה לאחריות בזק, יישמרו תעריפים מוזלים גם בהמשך.
בהתייחסות להוט, שאינה יכולה כיום לרכוש שירותי BSA, ציין המשרד כי באזורים שבהם IBC טרם פרסה תשתית סיבים, היא נמצאת בנחיתות מול מתחרותיה. לכן, על פי המודל, בזק תחויב להציע להוט את שירות ה-BSA, על פי המתווה שיחול גם על שאר הספקים.
במשרד הדגישו כי המודל גובש תוך התבססות על ניתוחים כלכליים עדכניים, ומתוך כוונה לעצב שוק תקשורת שבו קיימת תחרות אמיתית בין תשתיות – ולא רק בין חבילות שירות. המטרה המוצהרת היא לאפשר נגישות לרשתות סיבים עבור למעלה מ-95% ממשקי הבית בישראל, ולחזק את הפרישה בפריפריה וביישובים קטנים.