
זה נראה כמו משחק של בני עשרים מול בני ארבעים: בעוד שחקן של אינטר עוד חוכך בדעתו האם להתנפל על כדור במרכז המגרש, בא שחקן של פ.ס.ז' ודהר אתו קדימה.
זה היה מקסים ומבהיל בעת ובעונה אחת. 5-0 בגמר ליגת האלופות עוד לא היה לנו – ויותר מהמספר, זה היה נראה כאילו הצרפתים יכולים להבקיע בכל התקפה. כלומר – גם שבעה או שמונה שערים לזכות פ.ס.ז' לא היו משקרים.
הבאתי דוגמה מקבוצה אחת שלי (יונייטד), אביא גם מהקבוצה האחרת: פעם ניצחה הפועל חיפה במשחק ליגה בקריית אליעזר 5-0 את בני יהודה, שאומנה על ידי שייע פייגנבאום. בסוף המשחק אמר שייע לתקשורת את המשפט המדהים הבא: "שלטנו במשחק, היינו יותר טובים – והם מחמישה מצבים נייחים עשו 5 גולים…".
ובכן, בקשר לגמר הזה אני מקווה שתנוח אפילו דעתו של שייע: כל הגולים היו בתנועה. מה זה תנועה? לפעמים הבנו מה קרה על הדשא רק בהילוך החוזר. לדעתי יש כמה שחקני אינטר שעדיין לא הבינו בדיוק מה קרה.
דיברנו על ניסיון לעומת נעורים, אז הנה עוד נקודה למחשבה: שחקנים צעירים יכולים לתרום את המהירות, כל עוד יש מי שמארגן אותם על הדשא ומהספסל. זה תנאי בל יעבור שמבדיל בין קבוצות צעירות, מוכשרות אך חסרות תארים, לקבוצות שגם מביאות אותם.
לפריזאים יש מאמן אחד על הספסל, כזה שרואה הכל ונוסך בשחקנים שלו ביטחון, ועוד מאמן אחד על הדשא. מי? תשאלו את לואיס אנריקה שאמר בסיום שלו היה הדבר תלוי בו, הוא היה מעניק את "כדור הזהב" לדמבלה. למה דווקא דמבלה? בגלל הדרך שבה התנפל על כל כדור בהגנה.
אתם קולטים? המאמן שניצח את גמר ליגת האלופות בסגנון ובתוצאה הכי התקפיים שהיו אי פעם, משבח קודם כל את המחויבות של אחד השחקנים הכי מנוסים שלו למשחק ההגנה.
זה נכון פעמיים: גם כי כל התקפה של פ.ס.ז' החלה עם חילוץ כדור בחלק המגרש שלה, אבל גם כי הנחישות של מעט השחקנים הוותיקים יותר על הדשא, העניקה לחברים הצעירים שלהם את הביטחון וההשראה למרוץ המטורף בחלק הקדמי.
Source link