מהגרים שגורשו מארה"ב מספרים על "הגיהנום" באל סלבדור

מאיקל אוליברה, עציר אחר בן 37, סיפר שהם הוכו "24 שעות ביממה" על ידי שומרים סדיסטיים שהזהירו אותם: "אתם תירקבו כאן, אתם תהיו בכלא 300 שנה".

"חשבתי שלעולם לא אחזור לוונצואלה", אמר.

במשך ארבעה חודשים, לאסירים לא הייתה גישה לאינטרנט, לשיחות טלפון, לביקורים ממשפחה או אפילו לעורכי דין. לפחות אחד מהם אמר כי עבר התעללות מינית. הם סיפרו שהם ישנו בעיקר על מיטות מתכת, ללא מזרנים.

היו כמה תאים קטנים ומאווררים בקושי, שבהם אסירים ננעלו ל-24 שעות בכל פעם בגין עבירות שונות, בין אם הן בוצעו באמת או לא. "היו עצירים שלא יכלו לעמוד אפילו שעתיים ונישאו החוצה מחוסרי הכרה", סיפר יאמארטה.

העצירים מעולם לא ראו אור שמש והורשו להתקלח פעם אחת ביום, בשעה 4:00 לפנות בוקר. אם הם התקלחו שלא בתורם, הסוהרים הכו אותם.

אנדי פרוזו, בן 30, סיפר שסוהרים ירו כדורי גומי וגז מדמיע לתוך התאים. לדבריו, במשך שבוע לאחר אחת משתי מהומות שדוכאו באכזריות בזמן שהיה שם, "הם ירו בי בכל בוקר. זה היה גיהינום עבורי. בכל פעם שהלכתי לרופא, הם הכו אותי".

אדוואר הרננדס, בן 23, סיפר גם על מכות במרפאה. "הם היו בועטים בך בכל מקום", אמר. "תראה את הסימנים, כולי עם סימנים".

העצירים העבירו את הזמן במשחקים עם קוביות שהכינו מטורטיות, וספרו את הימים עם חריצים שעשו בחתיכת סבון.