ובכן, ישראל כרגע, בגלל המלחמה בעזה – שהיה צריך לסיים אותה עם הסכמים בינלאומיים עם מדינות ערב, ארצות הברית ואירופה והיא לא הסתיימה אך ורק בגלל שיקולים פוליטיים של ראש הממשלה – היא אחת המדינות השנואות ביותר בעולם המערבי והערבי.
גם אם בממשלות האירופיות והערביות מבינים שאסור שלאיראן יהיה נשק גרעיני, אף אחת מהן לא תתחייב לסייע לישראל. זה יערער אותן יותר מדי ברמה הפוליטית הפנימית. במקביל, הפרלמנט האיראני בטהרן עשוי לאשר לאיראן לנטוש את ה-NPT – האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, שעליה חתמה מראשיתה ב-1968. כלומר בגלל התקיפה הישראלית, הדרך שלהם לגרעין סלולה בלי פיקוח בינלאומי (סטייל צפון קוריאה).
ישראל של נתניהו, איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' כל כך שנואה והשמידה את תדמיתה כמדינה חפצת חיים שפועלת כדי להגן על העם היהודי – שאפילו כבר אי אפשר לבנות יותר על תמיכה מיידית מארצות הברית של דונלד טראמפ.
וגם זו טעות אסטרטגית קשה של נתניהו. ובעתיד קשה לדעת מה יקרה כשיעלה דמוקרט לשלטון אחרי שנתניהו, במעשיו, נאומיו המתריסים כנגד הדמוקרטים והחלטותיו, הפך את קיומה של ישראל לנושא שמעורר מחלוקת בקונגרס האמריקאי.