מדברים באותה שפה: עיצוב תכשיטים עם נגיעה אמנותית

ילדותה הייתה סוערת בהמשך. טיפוס על עצים, גלגלונים על הדשא, ציור על דפי חשבון (במקום ללמוד), מסתובבת בעולם ושוזרת חוטים, רוקמת, סורגת, מחברת נקודות אחת לשנייה. לא בתור מקצוע, לא בתור אמירה – בתור דרך אמיתית לנשום.

באמצע התיכון, עזבה את העיר לטובת הקיבוץ. חיפשה פשטות. אבל דווקא כשהגיעה לפסטורליה, משהו משך אותה בחזרה לרעש – לביקור קצר בתל אביב, שבמהלכו גילתה חנות תכשיטים קטנה שמכרה עבודות יד מדרום אמריקה. אחד מזוגות העגילים שם כמעט גרם לה לבכות. היא לא הבינה למה – אבל הבינה מה היא רוצה לעשות.

והיא התחילה. בלי אינטרנט, בלי מורה, בלי "טכניקה" – רק קפיץ קטן, כמה חרוזים, חוטים צבעוניים, והרבה תשוקה. היא חיפשה, ניסתה, טעתה, תיקנה. ובתוך כל זה, פיתחה שפה. היא לא חשבה שיום אחד תראה את יצירותיה על נשות חברה בעולם.