מאחורי הקלעים של הגעת אושיי בריסט למכבי תל אביב

המסלול של בריסט להפיכה לשחקן NBA לגיטימי לא היה פשוט. למרות קריירה לא רעה במכללות, ושם טוב, הוא לא נבחר בדראפט, כשהדיווחים היו שסוכניו הפילו אותו כדי שיקבל את החוזה בטורונטו. בעונת הרוקי בילה יותר בליגת הפיתוח, וראה את עצמו מחוץ לליגה כבר אחרי עונה אחת. רגע לפני שעונת 2020/21 נגמרה, הוא קיבל הזדמנות באינדיאנה, הרשים וקיבל חוזה לשלוש עונות בפייסרס, עם סיום עונה מרשים של 10.9 נקודות ו-5.5 ריבאונדים למשחק.

בשנתיים הבאות במדי הפייסרס, בריסט היה חלק אינטגרלי מהחמישייה השנייה. הוא אף פעם לא קלע טוב מדי מחוץ לקשת, אבל הביא הרבה מלחמה, והקהל באינדיאנפוליס אהב אותו. אלא שהתרומה שלו, יחסית לשחקן ספסל שמשחק לא מעט, לא הייתה גדולה מדי בשום שלב. כשלצד זה שכר יחסית נמוך של 1.4 מיליון דולר בממוצע, הוא בחר שלא להמשיך באינדיאנה ולעבור לסיטואציה עם סיכוי גדול יותר להצליח מקצועית – בבוסטון.

ג'ו מאזולה מאוד אהב את בריסט. זה לא תורגם למספרים לאורך העונה כולה, אבל בפלייאוף הוא מצא משחק בגמר המזרח נגד האקסית מאינדיאנה בו היה חלק מהחמישייה שגמרה את המשחק וניצחה אותו. "הנוכחות שלו, האנרגיות שלו עם האתלטיות, הוא משחק עם רמה כזאת גבוהה של אינטנסיביות והאנרגיות. זה כל כך חשוב בשבילנו", אמר עליו מאזולה אחרי משחק בו תרם רק 2 נקודות ו-3 ריבאונדים, אבל הוביל את הקבוצה במדד הפלוס מינוס.

ועדיין, בקיץ, אחרי אליפות בה שותף ל-10 משחקים בפלייאוף, וטבעת, הוא הפתיע כאשר דחה את האופציה שלו לחוזה בסך 2.4 מיליון דולרים. התחושה הייתה שהוא מחזיק בהצעה טובה יותר ממקום אחר, או שבוסטון תחתים אותו על חוזה אחר. אבל לאט לאט בריסט גילה את הבדידות של להיות שחקן חופשי. "זה בהחלט לא קל", הודה בראיון בינואר השנה, "אבל זה מה שזה, זה חלק מהעסק". גם המשחקים הבודדים ששיחק בפילדלפיה בסיום העונה לא עודדו אותו.