לכך מתווספת הכוונה (אשר הוצגה על ידי שר המשפטים בנאומו ב-4.1.23 ובאה לידי ביטוי בהצעות חוק שהוגשו זה מכבר) להפוך את תפקיד היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה למשרות אמון הכפופות ישירות לשר ולמנכ"ל המשרד. כך עלולים היועצים המשפטיים, לא רק להפוך לעושי דברם של השרים, ולהסכים לספק פרשנות וייעוץ משפטי שיקלעו לטעמם, אלא שהתוצאה המשולבת של המגמות הללו תהיה העמקת ההתנגשות בתוך הרשות המבצעת, פגיעה באחידות ויכולתה של המדינה לדבר בקול אחד, לצד שימוש הולך וגובר בבג"ץ כזירת בירור והכרעה.
בעתיד לבוא, במקום שהמדינה תציג בבג"ץ חזית משפטית אחידה, ניתן להניח כי יותר מאבקים משפטיים בין גופים מדינתיים ומשרדי ממשלה שונים יתקיימו למול עיני הציבור. "ג'ונגל ייצוגי" הגדיר המשנה לנשיא בית המשפט העליון דאז רובינשטיין את האפשרות שכל גוף או משרד ממשלתי ייוצג על ידי גורם אחר. במצב דברים זה, בג"ץ יוסט מתפקידו המסורתי: במקום להתמקד בהכרעות נורמטיבית, הוא יידחק יותר ויותר להכריע בממצאים עובדתיים, על אף שאינו ערכאה דיונית רגילה, וכפי שהבהיר בעצמו – סדרי הדין בו אינם מאפשרים להכריע בעובדות באופן חד. כך בג"ץ עלול להיקלע, שלא בטובתו, לקרב גרסאות בין גופים מוסדיים, ולהידרש להכריע שוב ושוב בשאלות עובדתיות ופוליטיות.
במציאות זו, דווקא אלו שביקשו להגביר משילות ולצמצם את מידת מעורבותו של בג"ץ בצעדי הרשות המבצעת, יובילו להתערבותו בעל כורחו. מציאות זו לא רק תפגע במערכת הבלמים והאיזונים העדינה והדקה ממילא במשטר הישראלי, אלא תוסיף עוד לבנה במבנה הכיאוטי המשטרי ההולך ונבנה תבצר עוד יותר את כוחה של הממשלה ובסופו של דבר תפגע ביכולת להגן על שלטון החוק ולשמור על הציבור וזכויותיו.