לראשונה: הציבור ייחשף ללב והנשמה של כנסת ישראל

הבניין ההיסטורי של הכנסת הראשונה, בית פרומין שבמרכז ירושלים, פותח היום את שעריו לציבור הרחב, לראשונה מאז שעזבה הכנסת את המקום לפני 59 שנים. בטקס חגיגי, במעמד נשיא המדינה יצחק הרצוג, ראש הממשלה בנימין נתניהו, יו"ר הכנסת אמיר אוחנה וראש העיר ירושלים משה ליאון, ייחנך מוזיאון הכנסת החדש, ובפתחו תקובע המזוזה המקורית שעמדה בימי המשכן הראשון.

המוזיאון, הממוקם ברחוב המלך ג'ורג' 24 בבירה, מבקש להחזיר את המבקרים לימי ראשית המדינה, תוך שילוב בין חוויית ביקור היסטורית לבין טכנולוגיות מתקדמות. כבר מהיום ניתן להזמין דרך אתר המוזיאון כרטיסים במחיר של 5 שקלים לילד ו־10 שקלים למבוגר.

בית פרומין שימש כמשכן הכנסת משנת 1950 עד 1966, ובמהלך השנים הללו התקבלו בו חוקים מכוננים, נישאו נאומים הזכורים עד היום, והתקיימו בו דיונים שחרצו את גורל המדינה הצעירה. כעת, לאחר עבודת שחזור ושימור מקיפה, המקום נפתח מחדש כמוזיאון שמאפשר למבקרים לחוות את העשייה הפרלמנטרית של אותם הימים.

הסיור במוזיאון נפתח בחדר בריחה, "שורשי הדמוקרטיה", וממשיך לחדר הממשלה, שבו כספת סודית המכילה את הפרוטוקול המקורי של הודעת דוד בן־גוריון על לכידת הצורר הנאצי אדולף אייכמן. בהמשך, באולם המליאה המשוחזר, יקבלו את פני המבקרים דמויות בגודל טבעי של מנהיגי המדינה – בן־גוריון, מנחם בגין, גולדה מאיר ונשיא המדינה לשעבר חיים ויצמן – שיחכו להם באמצעות טכנולוגיית בינה מלאכותית.

המוזיאון משלב אמצעים טכנולוגיים חדשניים במטרה להחיות את הרגעים הדרמטיים בהיסטוריה הפוליטית של ישראל. המבקרים יוכלו להשתתף בהצבעות על חוקים היסטוריים, להכריע בנאומים שנישאו במליאה ולהאזין לדיווחים חיים מימי הכנסת הראשונה, באמצעות חיישני מגע, תאורה חכמה ומערכות אינטראקטיביות.

אחת התחנות הבולטות היא "חדר יושב ראש הכנסת", שבו תמונותיהם של יושבי הראש שכיהנו בבית פרומין – יוסף שפרינצק, קדיש לוז ונחום ניר – מתעוררות לחיים ומקיימות ביניהן שיחה קולית. בחדר הממשלה, שאליו מגיעים דרך ארון סתרים, אפשר לראות מקרוב את המקום שבו התקיימו דיוני הממשלה בשנים הראשונות להקמת המדינה.

בתא השידור של קול ישראל מוצגים מכשירי הטלפון המקוריים ששימשו את כתבי הרדיו להעברת דיווחים ישירים למערכות החדשות. הרמת שפורפרת הטלפון מאפשרת למבקרים לשמוע את קולות השדרנים ההיסטוריים, ובהם משה חובב – מהקריינים המזוהים ביותר עם ימי הכנסת הראשונה.

תפריט המזנון המקורי
גולת הכותרת של המוזיאון היא מליאת הכנסת המשוחזרת, שבה נעשה שימוש בחומרים המקוריים מהתקופה – המיקרופונים, המאווררים, עמדות הישיבה – כולם שוחזרו בקפידה כדי לשמר את האותנטיות. כאן יכול המבקר לשבת במקומותיהם של ראשי הממשלה והשרים, ולהרגיש חלק מההיסטוריה.

המבקרים יסיימו את הסיור במזנון הכנסת המשוחזר, שנחשב בזמנו ללב הפועם של הפוליטיקה הישראלית. במזנון מוצגת תצוגת המאכלים שאפיינו את התקופה, כמו כבד קצוץ, רגל קרושה ובורשט – לצד תפריטים מקוריים ושולחנות ששוחזרו. בין המנות יוכלו המבקרים למצוא גם גפילטע פיש שהודפס במדפסת תלת־ממד.

יו"ר הכנסת ח"כ אמיר אוחנה הצטלם במוזיאון לקראת פתיחתו יחד עם שר המשפטים לשעבר משה ניסים, שהיה חבר הכנסת הצעיר ביותר שכיהן אי פעם בכנסת והאחרון מבין חברי הכנסת החיים מבית פרומין. לדברי אוחנה, "מדובר בבניין בעל חשיבות לאומית והיסטורית בתולדות עם ישראל, שבו חוקקו החוקים, נישאו הנאומים וניטשו הוויכוחים שעיצבו את דמותה של הכנסת ושל מדינת ישראל. הפיכתו למוזיאון מודרני תתרום להעמקת ההיכרות של העם עם נבחריו לדורותיהם, להבנת ההליכים הפרלמנטריים, ותחזק את תחום התרבות והמורשת. ההיסטוריה של הכנסת מעולם לא הייתה זמינה ונגישה יותר. אני מזמין את כל אזרחי ישראל להגיע ולהתרגש במוזיאון של המדינה".

מנכ"ל הכנסת משה (צ'יקו) אדרי הוסיף: "מוזיאון הכנסת יהווה אבן דרך בלימוד הדורות הבאים על אודות המאורעות המשמעותיים שידע הבית הזה והתהליכים ההיסטוריים שעיצבו את מדינת ישראל. בניית המוזיאון, שהיוותה אתגר המשלב את מאורעות ההיסטוריה וערכי היסוד של המדינה, לצד קדמה טכנולוגית, שימור ושחזור – תעניק למבקר חוויה יוצאת דופן, שמתאימה לכל המשפחה".

נשיא המדינה, ראש הממשלה, יו"ר הכנסת וראש העיר ירושלים יהיו כאמור הראשונים שיסיירו במוזיאון. הם יעברו בין המתחמים השונים – מהמליאה ועד תא השידור – וייחשפו למיצגים האינטראקטיביים ולחוויות שמציע המקום. המוזיאון החדש מציב לעצמו מטרה להנגיש את ההיסטוריה של הכנסת ואת סיפור הדמוקרטיה הישראלית לכלל הציבור, ולהפוך את הזיכרון ההיסטורי לחוויה מוחשית. בין שמדובר בתלמידים, במשפחות או בתיירים מהארץ ומחו"ל – המקום מבקש לשלב בין עבר להווה, ולהזמין את המבקרים להיות חלק פעיל מהסיפור.

החלונות נופצו במהומות
בית פרומין, ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים, שימש כאמור כמשכנה של הכנסת בשנים 1950־1966, לאחר תקופה שבה ישיבות מועצת המדינה הזמנית והכנסת הראשונה נערכו בתל אביב – בבית דיזנגוף ובקולנוע קסם. בדצמבר 1949 עברה הכנסת לירושלים, תחילה לבניין הסוכנות היהודית, ולאחר בחינת חלופות נבחר בית פרומין.

בינואר 1950 הופקע הבניין, שופץ, ובמרץ נערכה בו הישיבה הראשונה. אולם המליאה, שיועד במקור לשמש כסניף בנק, כלל יציע וחדר ל־12 שרים בלבד. המיקום המרכזי גרם לעיתים לחסימות כבישים ולבעיות אבטחה, כמו במהומות הסכם השילומים ב־1952, שבהן נופצו חלונות, ובפיגוע הרימון ב־1957 שבו נפצעו שרים. ב־1966 עברה הכנסת לגבעת רם. לאחר מכן פעלו בבניין משרד התיירות ובתי הדין הרבניים.

ב־2010 נחקק חוק מוזיאון הכנסת, שהוביל לשימור המבנה ולהקמת מוזיאון המשחזר את פעילות הכנסת בו, ומאפשר לציבור לחוות את תולדות הפרלמנט הישראלי בשנותיו הראשונות. היום, לאחר שנים ארוכות, יו"ר הכנסת אמיר אוחנה הביא כאמור לפתיחתו של המוזיאון – שבראשו עומד ד"ר משה פוקסמן.לרגל פתיחת מוזיאון הכנסת, נחשפים לראשונה ספרי המבקרים הרשמיים של הכנסות הראשונות, שפעלו במשכן הזמני בבית פרומין בירושלים. בין הדפים שמרו אנשי הארכיון אלפי חתימות, הקדשות ורשמים של אזרחים ואורחים מכל רחבי הארץ והעולם, שהגיעו לראות מקרוב את לב המערכת הדמוקרטית במדינה הצעירה.

בשנותיה הראשונות מנתה ישראל פחות ממיליון תושבים, אך מבקרים רבים פקדו את משכן הכנסת וסיימו את ביקורם ברישום אישי בספר האורחים. כיום, במשכן הכנסת החדש בגבעת רם, מבקרים מדי שנה כ־200 אלף איש, אולם בבית פרומין היה מדובר בתופעה מרשימה לא פחות. אנשי הארכיון שמרו בקפדנות את הספרים, והיום הם נחשפים לציבור לראשונה.

בין הרישומים ניתן למצוא ביטויים של גאווה והתרגשות. הרב ג’יי רוזנפלד, חבר משלחת יהודית מגלזגו שביקר במקום ב־1959, כתב: “עונג רוחני היה לי”. מבקר אחר ציין: “ברוך המקום שזיכה אותי לבקר בכנסת”. מרים אוירבך מרמתיים כתבה: “אשריי שזכיתי ליום הזה”. ובנימין מנפלד ציטט מהמקורות: “בשבתכם בבית זה לעולם ועד”.

אולם לא כולם התרשמו מגודל המבנה. לצד מחמאות על המעמד ההיסטורי, הופיעו גם הערות על כך ש”האולם צנוע” או “קטן מדי”. אחרים הביטו קדימה וציינו את הציפייה למעבר למשכן החדש: “מאחלים לבקר בפעם השנייה בירושלים השלמה, החופשייה מירדנים, בכנסת יותר גדולה”.

המבקרים הגיעו מכל קצות הארץ – מפתח תקווה, תל אביב, ירושלים, באר שבע וקיבוץ נירים – וגם ממדינות רחוקות ומפתיעות, ובהן בורמה, הרפובליקה הדומיניקנית ואפילו איראן. בספרים מופיעים רישומים בשפות שונות: עברית, ערבית, צרפתית, אנגלית, רוסית ואף יידיש. בין החותמים אפשר למצוא תלמידים, חיילים, משפחות ועולים חדשים. אחת ההקדשות הבולטות נכתבה על ידי ונדה רוטנברג, קשרית מגטו ורשה וניצולת שואה, שבחרה לכתוב מסר לעתיד האומה: “נגד אלימות. בלב אחד”.

במסגרת ההכנות לפתיחת המוזיאון, פנו בכנסת לבינה המלאכותית וביקשו ממנה לתאר ביקור בבית פרומין כאילו התרחש בשנות ה־50. התשובה: “האולם אינו מפואר, הכיסאות אינם נוחים, אך יש תחושה של שליחות ושל רוח חלוצית באוויר. חברי הכנסת יושבים קרוב זה לזה, נושאים ונותנים על גורלנו. אני מתרגש וגאה לראות כיצד המקום הקטן הזה הופך לבמה להחלטות היסטוריות”.

יו”ר הכנסת ח"כ אמיר אוחנה מסר ל"מעריב": “ספרי המבקרים מספרים את סיפורי ראשית המדינה דרך העיניים של אזרחי ישראל. ניתן לחוש לא רק את ניקיון השפה, אלא גם את האווירה ששררה באותם הימים. אני מזמין את הציבור הרחב לבקר ולמצוא ציטוטים של קרובי משפחה, ואף להביא עימם צילומי עבר מביקורים בבית פרומין – נשמח להציגם במוזיאון החדש”.

בין אלפי ההקדשות מצאה הכנסת רישום של ילד ירושלמי בן 12. בשנת 1959, בצלאל (צליק) וידרמן מרחוב צפניה 40 בירושלים, כתב: “מקווה להיות ראש ממשלה בעתיד. בברכת חברים”. בשבועות האחרונים ניסתה הכנסת לאתרו כדי להזמינו לאירוע, אך התברר כי הלך לעולמו לפני כמה שנים. בני משפחתו סיפרו כי היה ערירי, עבד בשב”כ עשרות שנים, והוגדר על ידי בן דודו גדעון בן דוד כ“ציוני אמיתי ופטריוט ירושלמי”.