למרות הצהרת הניצחון של חמינאי – איראן נמצאת במצב של כמעט אפס הרתעה

הרפובליקה האסלאמית מתאוששת ממלחמה בת 12 ימים מול ישראל. לאן פני המדינה מועדות כעת? מאמר שפורסם היום (ראשון) ב"ניו יורק טיימס" ניסה לשפוך אור ולתאר את תמונת המצב על המתרחש באיראן ביום שאחרי.

רוקסנה סברי הרגישה כאילו היא הייתה מאחורי סורג ובריח בטהרן. בזמן שצפתה בהפצצות ישראל היא רעדה כאשר נזכרה בחקירות הבלתי פוסקות, בהאשמות השקריות על ריגול ובמשפט המזויף שניהלה במהלך מעצרה בן 100 הימים ב-2009.

כמו רבים מאזרחי איראן, הן בתפוצות והן בבית, סברי חוותה בלבול פנימי, קרועה בין חלומותיה על קריסת השלטון שיפתח את פוטנציאל המדינה האדיר, לבין דאגתה לקרובי משפחתה ולחבריה כשההרס בשורות האזרחים גובר. הרצון לחירות והצורך בהפסקת אש התחרו זה בזה.

"לרגע דמיינתי איך אני רואה את אירן שוב בחיי," אמרה סברי, בת 48, בעלת אזרחות כפולה איראנית-אמריקאית, סופרת וכתבת שעשתה הפסקה בקריירה העיתונאית שלה, ל"ניו יורק טיימס".

"גם חשבתי כמה זה אבסורד שהרפובליקה האסלאמית בזבזה עשורים בהאשמות נגד אלפי פעילים למען זכויות נשים, כשלא הצליחה לתפוס את המרגלים האמיתיים".

המרגלים הללו, ברובם משירות המוסד, חדרו לשורות הגבוהות ביותר של הפוליטיקה והצבא האיראני. השאלה היא כעת, מה יעשה המשטר האסלאמי, שנמצא במצב כלכלי קשה, עם מה שכינה הנשיא מסעוד פזשכיאן כ"הזדמנות פז לשינוי". רגע זה מהווה גם סיכון קיומי שמאיים על עתידה של המדינה, בעקבות מלחמת ישראל-איראן בת 12 הימים, שבה השתתפה ארה"ב לפרק זמן קצר, נטען במאמר.

הקמפיין הצבאי כמעט שהוביל להדחת האוטוקרטיה הדתית ששמה את העשרת אורניום כסמל לגאווה הלאומית של איראן, אך לא הגיע למצב שבו חוסל עלי חמינאי, המנהיג העליון בן ה-86, למרות שראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, טען כי מותו של האייתולה "יסיים את הסכסוך". הרפובליקה האסלאמית, בת 46, ממשיכה להתקיים בקשיים רבים.

המשטר קיים למרות התמוטטות "ציר ההתנגדות" שלו, שנבנה באמצעות מימון יקר של קבוצות פרוקסי אנטי-מערביות מלבנון ועד תימן; למרות הפצצות הרסניות על מתקני הגרעין היקרים שלה שלא ייצרו פצצה כמעט ולא הדליקו נורה; ולמרות השפלתה של המדינה לאחר שמסרה את שמי השמים שלה לאויביה.

עם זאת, חמינאי, כמגנה של המהפכה התאוקרטית האנטי-מערבית שזכתה בניצחון ב-1979, רואה את עצמו כמנצח. "הרפובליקה האסלאמית ניצחה", אמר בסרטון ששודר ביום חמישי ממקום סודי.

במאמר נטען כי חמינאי משחק משחק הישרדות ונראה כי כעת היא עומד בפני המבחן הקשה ביותר ב-36 שנות שלטונו.

"הבנת איראן, חמינאי והאנשים שסובבים אותו היא להבין שהישרדותה של הרפובליקה האסלאמית תמיד נחשבת לניצחון", אמרה ל"טיימס" סאנאם וקל, מנהלת תוכנית המזרח התיכון וצפון אפריקה במכון צ'אתהם בלונדון.

המהפכה בצומת דרכים

מהמאמר עולה כי כבר עכשיו, חיכוכים בעניין הדרך בה יש להתמודד עם המשבר שנוצר בעקבות המלחמה נראים בשטח.

נראה כי הנשיא פזשכיאן בעד שדרוג ליברלי, שיחזיר את הקשרים עם המערב באמצעות הסכם גרעיני אפשרי. הוא דיבר לאחרונה על "הזדמנות לשנות את תפיסותינו בנוגע לשלטון".

לא ברור מה בדיוק הוא התכוון, אך רבים באיראן מעדיפים לחזק את המוסדות הנבחרים ולראות את המנהיג העליון הופך לדמות סמלית יותר מאשר לסמכות הסופית. הם שואפים לרפובליקה אסלאמית שתהיה יותר רפובליקה, שבה נשים מקבלות כוח ודור צעיר לא מרגיש דיכוי ממערכת דתית גרונטוקרטית.

המשטר האסלאמי, למרות הצהרת הניצחון של חמינאי, כך נטען, לא יכול להסתיר את העובדה כי איראן כיום נמצאת במצב של כמעט אפס הרתעה.