למה עמנואל מקרון הכריז על מדינה פלסטינית?

אך בין השורות עולה נרטיב עמוק יותר: ניסיון של מקרון להשאיר חותם היסטורי בתקופת כהונתו האחרונה. ההכרה במדינה פלסטינית, גם אם סמלית, תיחשב לאירוע מכונן בזירה הדיפלומטית של אירופה.

מצד שני, רבים מהדיפלומטים הבכירים, הן באירופה והן בארצות הברית, מזהירים מהמהלך שעלול לדרדר את הסיכויים לשלום. הכרה מוקדמת מדי תייתר תמריצים פלסטיניים למשא ומתן , תפגע בקונצנזוס המערבי ותלבה את תחושת הבידוד של ישראל. גורם שעשוי להוביל להסלמה נוספת – לא להרגעה.

מאחורי הקלעים, ישראל מפעילה לחצים חסרי תקדים על צרפת כדי למנוע את ההכרה, כמו גם ארצות הברית שעומדת לצידה של ישראל. ארגז הכלים המדיניים של ישראל כולל הפסקת שיתופי פעולה כאלה ואחרים, כולל ביטחוניים, ואפילו רמיזות על סיפוח והחלת ריבונות חד צדדית ביהודה ושומרון. "הכרזת הריבונות" שאושרה השבוע בכנסת ברוב קולות היא אמנם הצהרתית בלבד, ועדיין – זה מסר ישראלי שלא משתמע לשתי פנים ובטח נקלט היטב בפריז ובבירות נוספות באירופה. אך הנשיא מקרון, כך נדמה, אינו מתרשם מהלחץ ומהאיומים.

עבורו, מדובר ברגע היסטורי – ואם יש חלון הזדמנויות להשפיע, הוא כאן ועכשיו.