למה הימין נופל בפח כל פעם כשנדרש לגנות את "נוער הגבעות"

אני חסיד גדול של מה שבמקומותינו נהוג לכנות בלעג "וואטאבאוטיזם". למה? כי "וואטאבאוטיזם" מאפשר להציב מראה בפני הטוען טענה, ולדרוש ממנו להשתמש בכל המקרים באמת מידה אחידה. אתה לא יכול לדבר איתי על אגרוף שנתתי לך, ולהתעלם מהאגרוף שאתה עצמך נתת לי דקה לפניו. אם אלימות היא עניין רע הראוי לגינוי, היא עניין רע הראוי לגינוי גם במקרים שפחות נוח לך לדבר עליהם.

ובמילים פשוטות יותר, מי שממהר להזדעזע מול מקרה שמתאים לו להזדעזע ממנו, ובו בזמן מפהק בשעמום מול מקרה דומה אחר שמתאים לו דווקא להתעלם ממנו, מעיד קודם כל על עצמו.
שימו בצד במהלך קריאת הטור הזה את העימותים עם פלסטינים, עסקתי בכך הרבה בעבר, ונתמקד באירוע שבו לכאורה התנגשו נערי הגבעות עם חיילים. ראיתי, בעקבות האירועים בבנימין, הרבה מאוד אנשים שנחרדו נוכח דיבור מכוער או נוכח הרמת יד אל מול לובשי מדים, והם כל כך צודקים שאין טעם לבזבז מילים כדי להסביר מדוע.

אבל אני רוצה לדבר רגע על לובשי מדים אחרים. אני מתכוון ללובשי המדים הכחולים. שהרי, אין סיבה אמיתית שיהיה הבדל בין הצורך להתייחס בכבוד אל חייל לצורך להתייחס בכבוד אל שוטר, נכון? אם אסור לדבר לא יפה אל חייל, למה שיהיה מותר לדבר לא יפה אל שוטר? אם אסור להרים יד על חייל, למה שיהיה לגיטימי להרים יד על שוטר? שניהם לובשי את מדי המדינה, שניהם עובדי ציבור, שניהם דואגים לביטחון שלכם ושלי, שניהם משאירים בבית משפחה ואולי גם אישה וילדים ויוצאים לשטח לטובת כולנו, ועל שניהם אנחנו צריכים להגן במידה שווה כשהם מותקפים על ידי אזרחים באלימות מילולית או באלימות פיזית.

ובכן, מה קורה כשנערי גבעות מרימים יד על לובש מדים, את זה אנחנו כבר יודעים. אבל אתם זוכרים מה קרה כאן במשך תקופה ארוכה במחאות נגד הרפורמה המשפטית? זוכרים את המפגינים מטלטלים ניידת ומנסים להפוך אותה? זוכרים אותם מנסים להפיל פרשי משטרה מהסוסים שלהם? זוכרים כיצד ב"יום השיבוש הלאומי" נראו מאות מתוכם מסתערים לעבר כחולי המדים, שבכוחותיהם הדלים כושלים במאמציהם להחזיק את המחסומים שהציבו, בעוד הכתב מדווח בשידור חי בטלוויזיה "תראו איך השוטרים נמלטים"?