ליברל? שיר נזיפה למי שחושב שהוא בצד הנכון של ההיסטוריה

אתה אומר: "אני בעד חופש ביטוי".
אבל שותק כשעוצרים עיתונאים,
כשיורים בעיתונאית.
יש לך חבר ערבי.
אבל לא היית אצלו בבית.
לא ראית את התקרה שלו מתפרקת
ולא שמעת כמה בני דודים שלו גוועו בעזה,
אולי מהפגז שהנשיא חתום עליו.

אתה מפנטז על חומוס בדמשק,
אבל על עזה אתה אומר מגיע להם.
אין שם חפים מפשע.
אין שאלה מוסרית.
יש רק אנחנו או והם.
ואתה מכיר את מי שמפעיל את המטוסים?
את מי שירה את הפגזים?
את מי שנתן את הפקודה שחיסלה רבבות?
ארבעים קילומטר מתל אביב
ואתה שותק.
כי לא נעים.
כי לא יפה.
כי "זה מורכב".

אתה לא ליברל.
אתה שמרן.
עם מסכת זכויות אדם.
אזרח צייתן של "הדמוקרטיה היחידה"
שהיא בכלל תאוקרטיה,
אטומה,
גסה.
אתה לא קורא לזה כיבוש.
אני קורא לך פחדן.
אתה אומר "זה רגיש".
אני אומר זה בריחה.
אתה רוצה שינוי
אבל שלא ייגע לך בנוחות,
שלא יזיז את הכורסה,
שלא יחליף את השכנים.
מרססים "מוות לערבים"?
אתה מזועזע.
זה גם פוגע באסתטיקה של הקיר.
וזה גם רע להסברה.
אבל שוטר דופק מכות במפגין בשייח ג'ראח?
"עזוב, זה רחוק".

אתה משת"פ של האדישות.
אתה המרכז של עצמך.
אתה אחד ההמונים במגרש החנייה של אלו שאין להם דעות.
אתה רוצה אור,
אבל לא אכפת לך אם מישהו יישאר בחושך.
לכן לא היית בחווארה.
ולא הגנת על איימן.
ולא הגנת על ישראל פריי.

מחר זה אתה.
תתעורר.