לוחמי גדוד החילוץ "קדם" של פיקוד העורף היו בתעסוקה מבצעית באזור רמאללה כאשר קיבלו את הפקודה להתקפל ולהגיע לשטח כינוס בבסיס האימונים בלכיש. למפקדי הגדוד נמסר כי מילואימניקים מהחטיבה המרחבית הוזעקו בנוהל בהול להחליף את לוחמי הגדוד הסדיר. בתוך זמן קצר, לוחמי יחידת החילוץ כבר היו בשטח הכינוס. הם לא הבינו מדוע הורדו מהתעסוקה המבצעית בכזו בהילות, וחלקם אף הביעו כעס בפני מפקדיהם.

לקראת שעות הצהריים, כינס מפקד הגדוד, סא"ל ב', את כלל הלוחמים, והסביר להם שישנה כוונה להרחיב את הלחימה בעזה, ועל רקע זה נרשמת התחממות בגבול הצפון. "אנחנו הולכים למלחמה שלא יודעים לאן היא תוביל. תכינו את הציוד גם ללחימה וגם לחילוץ", פקד עליהם. הוא הוסיף: "אני מניח שיקפיצו אותנו לקראת השעה שתיים בלילה". גם הוא עצמו, לדבריו, לא ידע בדיוק מה פשר המהומה. אך כשעקב אחר הדיווחים בתקשורת, חיבר את הפרטים, והעריך שישראל מתכוונת לתקוף באיראן.

כמה שעות לאחר מכן, עמוק לתוך הלילה, צלצל הטלפון האדום של המג"ד. "קיבלתי טלפון באחת בלילה, והמח"ט אומר לי: 'ב', משימת חייך מתחילה עכשיו', והכווין אותי למחוז דן – לתת מענה של חילוץ והגנה לעיר תל אביב. מיד הקפצתי את הלוחמים, שכבר היו ערים ומוכנים בגלל השיחה מהצהריים, אך אף אחד מהם לא ידע מה גרם להקפצה – כשמטוסי חיל האוויר כבר היו בדרכם לתקוף באיראן. נתבקשנו להתקרב לעיר תל אביב אך לא להיכנס, כדי לא ליצור בהלה ולמנוע הדלפה".

בשעה 2:40 היו כל לוחמי הגדוד כבר בשטח הכינוס בכניסה לתל אביב. "קיבלתי אישור: ברגע שהאזעקה מתחילה – אנחנו נכנסים פנימה". כמה שעות לאחר מכן פגע טיל ראשון במבנה בעיר. למרבה המזל לא היו הרוגים או נעדרים, אך הלילה הראשון היה רווי פעילות. "מצאנו את עצמנו סורקים ומחפשים. היינו צריכים לטפס עשרות קומות ברגל כדי לחפש במהירות נפגעים ולכודים", מספר סא"ל ב'. "בהמשך הגדוד פעל בזירות פגיעה גם בבני ברק ובפתח תקווה, חילץ לכודים – וגם כאלה שלא היו בחיים. שבועיים של הפעלה אינטנסיבית".

"מג"דים לא האמינו שיחוו שנתיים כאלה"

השבוע סיימו שניים מתוך ארבעת מפקדי הגדודים של חטיבת החילוץ וההצלה של פיקוד העורף את תפקידם: מפקד גדוד "קדם", סא"ל ב', ומפקד גדוד "רם", סא"ל א'. כל לוחמי חטיבת החילוץ של פיקוד העורף הם לוחמים סדירים, הפועלים במסגרת ארבעה גדודים. הם אמונים על משימות לחימה בדומה ליחידות חי"ר קל, וכן על חילוץ לכודים בשדה הקרב במהלך הקרבות, לצד משימות חילוץ בעורף, לעיתים יחד עם כוחות המילואים.

שני המפקדים נכנסו לתפקידם בקיץ 2023, חודשים ספורים לפני התפרצות אירועים שאיש לא ציפה להם. "מג"דים לא האמינו שיחוו שנתיים כאלה. שנתיים מהסרטים. כל יום בצבע. לא רק אני אומר את זה", מספר בחיוך סא"ל ב'.

"בשבעה באוקטובר היינו בג'נין. מיידית קיבלנו דיווח על מות לוחמים וקפצנו לדרום –  ללחימה ולחילוץ מאירוע הנובה. משם המשכנו עם כוח נוסף לקיבוץ בארי. פעלנו בדרום יותר מיממה, ובשלב מסוים קיבלנו פקודה לנוע צפונה בצפון העוטף. ביצענו סריקות בבא"ח זיקים במטרה לטהר אותו – ושם גם הייתה לנו היתקלות עם מחבלים."

"לאחר מכן הועברנו לגבול הצפון לכוננות, והשתתפנו במשימת חישוף של המרחב: כלי ההנדסה הכבדים, שמשמשים אותנו גם לחילוץ, הופעלו כדי לחשוף שטחים שחיזבאללה עלול לנצל לפעולה. לאחר מכן ירדנו חזרה לעזה ולקחנו חלק בתמרון. פעלנו עם אחת האוגדות, פתחנו נתיבים לכוחות בשטח הבנוי באמצעות הכלים שלנו, והשתתפנו בחילוץ של 21 לכודים באל-מע'אזי. אנחנו היינו הכוח האחרון שיצא מהזירה, אחרי שווידאנו שלא נותר שם אף אחד מאחור".

"מה-30 בינואר 2024 אנחנו בתעסוקה מבצעית ביהודה ושומרון. בערב פורים היה פיגוע, ונפצעו לנו כמה לוחמים – קשה וקל. המחבל חוסל בסיוע חיל האוויר, לאחר הכוונה שלנו. בין לבין הוקפצנו למשימות חילוץ בעורף במסגרת מבצע 'עם כלביא'. באחת המשימות ברחובות חילצנו לכוד בן 80 מתוך הריסות מבנה שקרס".

"מה שפעם עשו רק בסיירת, עושים היום הלוחמים שלי"

"כרגע אנחנו נמצאים בצד השני של רמאללה, באזור פסגות, בפעילות מבצעית", מספר סא"ל א'. לגדוד "רם" הגיע סא"ל א' לאחר ששימש כסגן מפקד סיירת גולני. הוא התלבט אם להישאר בצבא, אך כשקיבל הצעה לפקד על גדוד לוחם – לא היסס. "החלטתי שלהיות מג"ד זה תפקיד יותר מדי ערכי בשביל לוותר עליו. אני שמח שנפלה בחלקי."

לדבריו, שנתיים של מלחמה הביאו את לוחמיו להישגים מבצעיים משמעותיים: "היום האמירה שלנו היא שאנחנו לוחמים־מחלצים. אין דבר שגדוד רם לא יודע לעשות, ושגדודים אחרים כן. התכנסויות שקטות וחשאיות, כשירות גבוהה גם בלחימה וגם במשימות חילוץ. אין אצלנו חשש. המוטיבציה של הלוחמים גבוהה מאוד, הרוח של הגדוד חזקה, אין הרבה נשירה או גימלים – הם רק רוצים יותר, לא פחות".

"כשהייתי בסיירת גולני, נדרשנו לקיים נוהל קרב ארוך לפעולה בכפר כלשהו באיו"ש. זו הייתה פעולה שבוצעה רק על ידי סיירת, באישור מפקד האוגדה ומפקד הפיקוד. לפני שבוע ביצענו את אותה פעולה – עם לוחמי ולוחמות הגדוד שלי. מה שפעם עשו רק בסיירת, עושים היום הלוחמים שלי – באותה מקצועיות".

גם סא"ל ב', מגדוד "קדם", משחזר את הרגע שעיצב מחדש את תפיסתו כמפקד. בשבעה באוקטובר היה הגדוד בתעסוקה מבצעית בחברון. מחצית מהכוח הייתה בבית. "היינו אמורים להיות שם שישה שבועות, ובשבוע האחרון התחיל השבעה באוקטובר. אני הייתי בסופ"ש בבית, ומשם התגלגל".

"נסעתי מהצפון לזיקים, ובדרך התחלתי לבנות חפ"ק מחיילים שאספתי. לשעתיים הראשונות בניתי חפ"ק מאולתר ממפקדים ברכבים פרטיים. קיבלתי פקודה מהמח"ט להיכנס לבסיס והבנתי שיש אירוע. בשעה 9:30 הגעתי לזיקים, חברתי למח"ט, והכוח כבר ספג פגיעה. יצאנו להסתערות על המחבלים, חזרנו פנימה והתחלנו קרב חילוץ – להוציא פצועים. פיקדתי על הקרב – מ־9:30 בבוקר ועד בערך שלוש בצהריים. רק אז השבנו את ההגנה על זיקים. זה היה קרב של ממש".

"בהמשך פעלנו גם בצפון – פינוי שלומי ויישובים אחרים. ב־14.10 הגדוד התפצל: אני פיקדתי על המשימות בעזה, והסמג"ד על המשימות בעורף. ביצענו משימות מורכבות – כולל השתתפות בפריצה לבית החולים שיפא. אחרי שיפא פעלנו גם בזיתון, באיתור נעדרים ושבויים בבית כלא".

"במהלך כל ימי הלחימה הגדוד שלנו סגר מעגל על 15 חטופים – חיים וחללים. זה מספר ודאי. הגדוד גם החזיר ממצאים מהשטח – לא אפרט מעבר לזה. לאחר מכן הצטרפנו לצק"ח של ביסל"ח, ללחימה במחנות המרכז". סא"ל ב' מוסיף כי אחד התפקידים הקריטיים שהוטלו על לוחמיו היה הריסת מבנים כדי לאפשר טיהור שטחים: "אנחנו הגדוד הראשון שעשה את זה עם באגרים. חיברנו תוכנית, והעברנו את הידע ליחידות שפעלו בלבנון".

ולסיום – סיפור אישי. סא"ל ב' נדרש לנהל אירוע מבצעי – מתוך חתונתו. "תוך כדי החתונה שלי קיבלנו דיווח על מסוק שהתרסק, והיה צורך לחלץ את צוות הטייסת. מי שחילץ אותם היה הצוות שלי. אני לא קפצתי בעצמי, אבל מפקד מחלקה שלי פעל בקור רוח, והצוות חילץ את הלכודים מהשברים". 

לוחמי גדודי החילוץ חזרו בינתיים לפעילות באיו"ש – וממתינים למשימה הבאה.