ההחלטה מפברואר 2025 של בג"ץ נגעה בדיוק בנקודה הכואבת: הממשלה לא מקיימת את דרישת החוק לייצוג הולם של נשים. כאשר משרדי ממשלה מתנהלים רק עם מנכ"לית אחת לרפואה, וכאשר טיעון המדינה במענה לעתירה הינו כי "תפקידי אמון מחייבים יחסי אמון מיוחדים בין השר למנכ"ל" – המסר ברור. אמון? יש, אבל לא מצאו נשים בהן ניתן לתת אמון.
השופטים עצמם הדגישו כי המדינה מפרה את הוראת המחוקק, וכי אם המצב יימשך כך, גם בעוד עשור נמצא את עצמנו באותה מציאות עגומה. בג"ץ רק הדגיש את הברור מאליו – הדרת נשים אינה תקלה מקרית, אלא מדיניות ברורה שממשלת ישראל מסרבת לשנות. החוק מחייב ייצוג הולם, ובכל זאת, המערכת הפוליטית ממשיכה לעצום עיניים ולקוות שהבעיה פשוט תיעלם. או שבעיניהם זו אינה בעיה.
ולא די בפעילות הממשלה , לצערנו בדיון בכנסת לפני מספר ימים הפילה הכנסת הצעת חוק שהייתה אמורה לקדם ייצוג הולם של נשים בדירקטוריונים. על מה ולמה? הרי מחקרים מראים שוב ושוב שגיוון מגדרי מביא לממשל תאגידי ראוי, ביצועים טובים יותר, לקבלת החלטות מושכלת יותר וליציבות כלכלית משופרת. כל מנכ"ל וכל דירקטור מקצועי יודע זאת, אבל כנראה שבממשלה הנוכחית הנתונים לא מעניינים.