לא משנה איך ינסו למתג את זה – ה-7.10 היה כישלון של הממשלה

7  באוקטובר לא היה “חסד אלוקי”; הוא כתב אשמה חרוך בדם. נכון לכתיבת שורות אלה, 1,915 נרצחים ונופלים, אלפי פצועים ומאות חטופים – חמישים מהם עוד קבורים במנהרות, עשרים לפחות בחיים. מי שמנסה “לשווק” את האסון כגאולה מבצע נוכלות מוסרית.

הדרגים המבצעיים אינם חפים: צה״ל, השב״כ והמודיעין שגו, והם הודו בכך בקול. הרמטכ״ל, ראש השב״כ וראש אמ״ן כבר הרכינו ראש ונטלו אחריות. איש מהם לא צבע את הטבח בזהב מיסטי; איש לא קרא לו “נס”.

אבל אתה, אריה דרעי — עשור רביעי בכנסת, לב כל ממשלה — היית שם כשסתמו אוזניים להתרעות, כשחוקי השתמטות לא מלאו את סד'כ הכוחות, כשביטחון אזרחי הומר בביטחון פוליטי. דווקא אתה מכנה את הטבח “מחיר הכרחי”? אין קדושה בעשן בית שנשרף עם ילדים; אין גאולה בממ״ד שהפך קבר.

נכון, חיזבאללה ספג, ובשיתוף ארצות הברית ובזכות כוחות הביטחון והחלטה אמיצה של נתניהו נבלמה התקדמות הגרעין האיראני; המציאות הביטחונית השתפרה. אך מנהיגות אמיתית משיגה הישגים ביוזמה, לא בתגובה — ובוודאי לא במחיר דמים כבד כל-כך.

האחריות שלך ושל חבריך מתחילה בלהביט בציבור ולהודות: נכשלנו. היא נמשכת בהחלטה אמיצה להקים מיד ועדת חקירה ממלכתית בהרכב שקוף ומוסכם, ובהתפטרות כל המעורבים עד לחשיפת האמת.

לא תגנבו מאיתנו את העובדות בגלימת פסוקים. נמשיך לשאול: איפה הייתם כשפורקו גדודי מילואים? כשמומחים הושתקו? כשעוטף עזה ננטש? כשקידמתם השתמטות? אמונתנו נשענת על אחריות, לא על מיסטיקה. 7 באוקטובר לא “הציל” את ישראל; הוא חשף את חולשתה וציניות הנהגתה.

עכשיו תורנו להציל — באומץ, ביושר ובערבות הדדית. שום דרשה לא תסתיר את עירום הכישלון: הדרום ננטש, הביטחון נמכר, והבכי עדיין ממלא את הקירות.

הכותב: דביר קריב, שירת בשב"כ 22 שנים רובן כאיש שטח בחטיבה לסיכול טרור לא ערבי, היה אחראי על המידע והמודיעין בחקירת רצח רבין. מחבר רב המכר "יצחק" על הרצח. כיום איש חינוך ומרצה על ערכי הדמוקרטיה. אופטימיסט מוצהר.