חדשות 12 הריצו החל מליל חמישי ועד לרגע זה, מהדורת חדשות מיוחדת ונרחבת שהתפרסה על פני לוח השידורים, וסיקרה את התקיפה ההיסטורית שביצעה ישראל באיראן במפתיע, על ההישגים הכבירים של חיסול מדויק של בכירים במשטר האיראני ומדעני גרעין, פגיעה במתקני הגרעין, ופגיעה במשגרים ויכולות שיגור הטילים של איראן.
כמו כן עסקו ביכולות הפנומנליות, על גבול הבדיוניות, של ארגון המוסד שהקים בסיס צבאי של רחפני נפץ באיראן, לצד תיעודים של סוכני מוסד חשאים על אדמת טהרן. מדובר בארגון שהתכונן שנים לפעולות מהסוג הזה נגד מתקני הגרעין. כמו כן נאמרו דברי שבח והלל על מבצע יוצא דופן והדיוק המופתי של חיל האוויר, האסטרטגיה של אמ"ן ועל היכולות הטקטיות והביטחוניות המרהיבות שיילמדו שנים על גבי שנים בספרי מלחמה.
מטוסי קרב של חיל האוויר לפני התקיפה באיראן (צילום: דובר צה"ל)
יש לציין לשבח את מהדורת חדשות 12 שהביאה את מיטב המוחות והפרשנים לאולפנים, ובהם בכירי מוסד, ומומחים לאיראן ולגרעין. אלא שאז, בעיצומה של החגיגה המפוארת, פקדו את ישראל סבבי מטחים של מאות טילים וכטב"מים ששוגרו לעבר ישראל בשעות ארוחת שישי וכל ליל שבת והרסו לנו את ממדי השמחה והגאווה הישראלית שפקדה את כל אזרחי המדינה. המהדורה עברה עד מהרה מטון הירואי ונרגש, שהרבה זמן לא נשמע באולפנים, לטון מקצועי שמספק מידע חשוב לציבור בשעת חירום, ומדווח על הפגיעות והפצועים.
מהדורת חדשות 12 ניהלה את כוננות השיא בישראל במקצועיות ראויה לשבח, סיפקה מידע חשוב לאזרחים, הרגיעה כשצריך, התריעה, והפכה לאורים והתומים של כל אזרחי ישראל המודאגים. יש לציין שמהדורת 12 שימשה גם כתחליף וכברירת מחדל לחלק מצופי 14, שנאלצו לצפות בערוץ אותו הם מכנים "אל ג'זירה". זאת מפני שבערוץ 14 הוחלט להשאיר שקופית קרה ומנוכרת ולשמור שבת. הם ככל הנראה העדיפו את זה מאשר לדאוג לשלום הצופים שלהם בשעה קשה וקריטית למדינה.
רבים מתומכי ראש הממשלה נתניהו, שחששו להיפתח לתכנים של הערוץ המתחרה, שמא יאלצו לשמוע ולו ביקורת קטנה על המנהיג הדגול שלהם, ויתרו על ההזדמנות, ועברו לערוץ I24NEWS, הנחשב לערוץ ימני שפוי והרבה יותר מאוזן מ- 14. זאת מפני שהוא מחויב לקוד האתי של העיתונות ולא משמש שופר למסרים של רוה"מ.
אבל נחזור אחורה בזמן, לאותם רגעים של סיפוק וגאווה, עוד לפני הלילה הקשה שעברנו והאבדות הכואבות שספגנו במטחי הטילים. נחזור לתקיפה ההיסטורית של ישראל באיראן שנמשכת גם ברגעים אלה ממש.
חדשות 12, שביקרו את ראש הממשלה נתניהו באולפנים לילות כימים. נתניהו, זה שהתריע 30 שנה על האיום המרכזי – הגרעין האיראני, אבל בפועל לא תקף את הגרעין ולא נקף אצבע כדי לעצור את התקדמותו, למרות שניתנו לו הזדמנויות רבות, ובהן מתקפת הטילים באפריל, מתקפת הטילים באוקטובר, או בעת חילופי השלטון של ביידן וטראמפ. מיטב המוחות ביקרו את הכישלון הגדול של נתניהו, שמצטרף כישלון הקולוסאלי של השבעה באוקטובר תחת משמרתו – "מר ביטחון כבר לא מר ביטחון", קבעו ובצדק.
אלא שעכשיו, כשזה סוף סוף קרה ומהדורת חדשות 12 קיבלו את מבוקשם, והמתקפה באיראן הייתה מפתיעה ומוצלחת לאין שעור – היה מתבקש לתת יותר ממילה טובה לראש הממשלה נתניהו. לציין ולשבח את ההחלטה האמיצה שלו לתקוף ולא סתם לתקוף – אלא, ללכת על כל הקופה. לא רק על מתקני הגרעין, אלא גם על בכירים במשטר האייתולות. על מבצע הירואי שנשמר בהפתעה, ועל ה"ספינים" שבנה בדרך על מנת להשאיר את האויב לא מוכן למתקפה.
בנימין נתניהו בנאום במליאת הכנסת (צילום: מרק ישראל סלם)
יש הרבה יותר ממילה טובה להעניק לנתניהו, שמנסה לשנות את פני המזרח התיכון בהחלטה האמיצה הזו. אבל בחדשות 12 התקשו לעשות זאת. הם ציינו זאת בחצי פה ובטון מגומגם.
כך, דאגו לציין ש"כל הכבוד לנתניהו שאחרי 30 שנה שמזהיר מפני הגרעין האיראני בחר לתקוף במשמרתו", ואז במהרה סייגו – "אבל כמו שהוא לוקח לעצמו קרדיטים על מבצעים צבאיים וביטחוניים פנומנליים, מן הראוי שגם ייקח קרדיט ואחריות על כשלונותיו המפוארים כמו השבעה באוקטובר, מה שלא עשה עד היום". וכך מיהרו להזכיר לנו את הכישלון הגדול שידעה מדינת ישראל, תחת משמרתו של נתניהו, ולהקטין בהזדמנות זאת את ההחלטה לתקוף באיראן.
כמו כן, בחדשות 12 הטילו דופי בעיתוי בו בחר נתניהו לתקוף באיראן, ותהו למה דווקא עכשיו. כשבעצם רמזו שאולי העיתוי קשור לממשלה שכמעט התפזרה השבוע, או על מנת לעשות ספין לציבור כדי שלא יתקומם על חוק ההשתמטות שהממשלה שלו מקדמת. מגיש המהדורה החביב על כולנו, דני קושמרו מיהר להזכיר שזו לא הפעם הראשונה שתקפנו גרעין ולא רק נתניהו אמיץ. היו עוד לפניו, בהם אולמרט בסוריה בשנת 2007 ובגין בעיראק ב-1981.
גם ידיד העבר של נתניהו, שלא מחבב אותו בלשון המעטה, אמנון אברמוביץ, בדרכו המוכרת אומנם ציין מילה טובה על נתניהו – אבל מהר מאוד נתן סטירה מצלצלת, והזכיר לכולנו את ממדי הנזק האדיר שהוא הסב למדינה ואיפה המלחמה האמיתית שלנו. וכך אמר אברמוביץ – "מגיעה באמת מילה טובה לכל אנשי הבטחון, אמ"ן המוסד, חיל האוויר, המוסד הקים שם מוקדים לפעול בתוך איראן כבר לפני שנים, מודיעין נקודתי מבחינה מבצעית אכן מבצע מזהיר". והוסיף "ההתייחסות לא צריכה להיות לפי פוליטיקה, גם שמאל צריך לתמוך במתקפה הזו. כי אני מחזיר אותך למתקפה באפריל – פגענו בקונסוליה הרגנו גנרל, והם ירו הנה לכאן יותר מ-400 טילי שיוט וכטב"מים. באוקטובר על חיסול הנייה הם שלחו 200 טילים בליסטיים. הם שברו את מחסום הכל, חצו קו אדום, לכן הפעולה מוצדקת".
"לקחו כאן את כל משפחת המטרות לפגוע באתרים של איראנים זה לא פשוט, אז הלכו על המשפחה היקפית בשלב זה", אמר אברמוביץ אבל מיהר לעשות סדר ולהזכיר לנו את השקרים שנתניהו נשא אמש בהצהרה על התקיפה. "אז מגיעה מילה טובה לראש הממשלה, שאישר את הפעולה, אבל בשביל זה לא צריך לעוות את ההיסטוריה. כשראש הממשלה אומר שב-2012 'רציתי לתקוף ולא הצלחתי לגייס רוב', ועוד הוא אומר שמגיעה מילה טובה לרון דרמר – אבל זה התאפשר בגלל שינוי בצמרת מערכת הבטחון".
אמנון אברמוביץ' (צילום: צילום מסך חדשות 12)
"אז בוא אני אומר לך משהו מזיכרוני ההיסטורי", המשיך אברמוביץ," ב-2011-2012 נתניהו וברק שר הבטחון, הזמינו את העיתונאים. ברק דיבר על תקיפה ונתניהו דיבר על יצירת איום אמין. ואז הייתה הברקה לנתן אשל והוא אמר: 'האמת היא שלא נתניהו ולא ברק מעוניינים לתקוף. נתניהו רוצה, איום אמין וברק רוצה איום אמין על נתניהו'".
ואז הוסיף והסביר על המלחמה האמיתית המתרחשת בישראל, ועליה אחראי, מי אם לא – בנימין נתניהו. "הסכנה האמיתית לישראל היא התפוררות פנימית", אמר. "זה מה שאומר כל ראש שב"כ", חיזק קושמרו. אברמוביץ המשיך "נכון, זה ברית המועצות ויוגוסלביה, ומזרח גרמניה ולבנון, והחוסן הלאומי נפגע כאן על ידי הפיכה משטרית, ועל ידי חוק השתמטות והסופר פוליטי שיכין את המשתמטים והבלתי עובדים הבאים, ושיסוי, ציבור בציבור, וכלכלה קורסת, וביזוי של החוק ואי ציות לבג"ץ, כדי להרים את ישראל למערכת ארוכה, צריך לשנות כאן את כל סדר העדיפויות, המהפכה המשטרית החוצה וכן הלאה".
שלא תטעו, אני יכולה להבין את הסייג שהרימו אמש במהדורה. אילו רוה"מ היה רק לוקח אחריות על טבח השבעה באוקטובר שהתרחש תחת משמרתו, היה הרבה יותר קל לשבח אותו על המהלך אמש באיראן. יחד עם זאת, עיתונאים צריכים לשמור על אובייקטיביות, ולבקר כשנדרש ולהלל כשמגיע. ובמקרה הזה, אין עוררין. ראש הממשלה נתניהו, קיבל החלטה אמיצה, והתוצאות מוצלחות, ועל זה מגיע לו הרבה יותר ממילה טובה.
במהלך התוכנית "הפטריוטים" בערוץ 14 ששודרה אמש (חמישי) בהנחיית ינון מגל, הפאנליסט נועם פתחי תקף את האלוף במילואים נעם תיבון, וקרא לו לעבור עם משפחתו מנוחות תל אביב אל נחל עוז – מבלי לדעת שתיבון דווקא עשה זאת, ובנסיבות דרמטיות במיוחד.
פתחי אמר בשידור: "אני חייב רגע להגיד על נעם תיבון… אני הלכתי לבדוק, תמיד אני הולך לבדוק איפה הם גרים. אז נעם תיבון על סמך האינטרנט גר בצפון תל אביב. עכשיו, תמיד זה מבחן מאוד מאוד פשוט. נעם תיבון דיבר על ביטחון, ושאפשר לסיים וזה. נעם תיבון, קח את הילדים שלך, אולי גם את הנכדים שלך, ואת אשתך. לך תגור בניר עוז, בנחל עוז, מחר בבוקר, ומשם תגיד לסיים את המלחמה".
מדהימה אותי כל פעם מחדש הבורות של האנשים האלה. שמישהו יספר לגוואד הזה שאמיר תיבון, בנו של נעם תיבון גר בנחל עוז ושבבוקר של ה-7 באוקטובר, נסע נעם תיבון לחלץ את בנו ומשפחתו מהמקום. נזכיר שאמיר ומירי תיבון הסתגרו עשר שעות בממ"ד יחד עם בנותיהם הקטנות, בקיבוץ באותו היום.@amirtibonpic.twitter.com/rwzJU0QGrX
אלא שכמעט כל מי שעקב אחרי האירועים הדרמטיים של 7 באוקטובר יודע: נעם תיבון אכן הגיע לנחל עוז – כדי להציל את בנו אמיר, את כלתו מירי ואת נכדותיו, ששהו בממ"ד בביתם שבקיבוץ בזמן מתקפת חמאס. הוא פרץ לתוך האזור בזמן אמת, חילץ אותם ותושבים נוספים, וסיפור ההצלה הפך מאז לתופעה מתוקשרת שתועדה בכתבות.
הגולש ניר שיין שיתף את הקטע מהתוכנית ברשת החברתית X וכתב: "מדהימה אותי כל פעם מחדש הבורות של האנשים האלה… נזכיר שאמיר ומירי תיבון הסתגרו עשר שעות בממ"ד יחד עם בנותיהם הקטנות בקיבוץ באותו היום".
אמיר תיבון עצמו לא נשאר אדיש. הוא שיתף את הפוסט והגיב בחריפות: "יש הרבה אהבלים בערוץ 14, אבל טיפש כמו נעם פתחי עוד לא ראיתי. פתחי, אם היית טורח לבקר בנחל עוז אי פעם, הייתי מזמין אותך לקפה אצלי בבית. סיכוי גבוה שהיית פוגש שם את ההורים שלי שנמצאים יומיים-שלושה בשבוע בבית הזה. אבל אתה לא תטרח לבקר, או לברר את העובדות. זה מעבר לסל היכולות שלך".
מה בעצם עושה מרב מיכאליבימים האלה? היא יו"ר לשעבר של מפלגה שלא קיימת, נואמת בכנסת ובעיקר מצייצת. לאחרונה דווקא פעלה במלוא המרץ להעברת חוק עקרוני ואדיר להנצחתה של גולדה מאיר. כן, זה מה שחשוב עכשיו. כמו ההתעסקות שלה בזמנו, כשרת תחבורה, בטמפרטורת המזגן ברכבת. תמיד ידעה להתרכז בעיקר.
מיכאלי היא סמל נוסף ולא יחיד לכישלון האופוזיציה. זו שלא מצליחה לקבל אהדה מהציבור, שמתפרקת מתוכה ושבניגוד לכל היגיון בסיסי, חברי כנסת עוזבים אותה ועוברים לתמוך בממשלה. מדובר בהתפוררות גם של המבנה וגם של התוכן.
מרב מיכאלי (צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90)
זו אופוזיציה שלא יודעת אפילו לקבוע מי יעמוד בראשה. לפי הסקרים האחרונים, היחיד שמקבל תמיכה ואהדה ציבורית הוא נפתלי בנט, מועמד שלא נמצא בה. האחריות רובצת כמובן על יאיר לפיד ובני גנץ, אבל מי שמצליחה לחמוק מתחת לרדאר היא מחוללת המחדל הפוליטי הגדול בכל הזמנים.
בקוצר ראייתה וביהירותה, סירבה מיכאלי להתאחד עם מר"צ, ובכך נתנה את השלטון לנתניהו במתנה. אם היו מתאחדות, סביר שלנתניהו היו 61 מנדטים בלבד, ולא ממשלה יציבה שתחזיק מעמד כנראה עד סוף הכהונה.
כמעט בכל דבר שהיא מאשימה את הממשלה, מיכאלי חטאה בו בעצמה. למשל בשינוי רדיקלי של עמדותיה. אחרי שהרימה את דגל הפמיניזם והאל־הורות, למיכאלי כבר ילד שלישי מפונדקאות. "האידיאולוגיה מתנגשת עם החיים עצמם", תירצה בזמנו. אבל כמובן שאין טעם להתעסק בעבר, אלא בהווה.
בימים אלה מיכאלי מחממת כיסא ומתפרנסת מהקופה הציבורית כלא עושה כלום. בעצם, סליחה, היא כן עשתה. לפני שלושה חודשים הקליטה פודקאסט לנקות את שמו של סבה, ישראל קסטנר, שהואשם בכך ששיתף פעולה עם הנאצים בזמן השואה.
טענה נוספת שמופנית כלפי הממשלה: שרים מיותרים שמכהנים בתפקידים ריקים מתוכן ואף אחד לא חושב לוותר על משרתו ומשכורתו בימים קשים כלכלית אלו – אפשר להפנות גם אליה. במה היא תורמת עכשיו?
מרב מיכאלי (צילום: רמי זרנגר)
האם היא האדם הכי נכון והכי אפקטיבי שיכול לבקר את הממשלה בימים בלתי נסבלים אלה? מיכאלי כמעט לא זוכה לאהדה מהציבור. כל אדם יכול להבחין בכך שהיא משוללת האנרגיות והאופק הערכי־אידיאולוגי־ביצועי־ארגוני שנדרשים מאופוזיציה לוחמת.
אפשר לא לאהוב את יאיר גולן, אבל האיש מלא להט. אפשר להיבהל ממירב בן ארי, אבל מדובר בלוחמת. יש אחרים שבולטים, כמו ולדימיר בליאק, יוליה מלינובסקי, מירב כהן ועוד. משפיעים, מובילים, נוכחים.
אילו למיכאלי הייתה טיפת יושרה, הייתה מתפטרת מזמן ועושה לביתה, או לשני בתיה – לא ברור מהם סידורי הלינה שלה עם בן זוגה.
אפרופו בן זוגה ליאור שליין: בשל עודף חשיבות עצמית, הוא מחזיק מעצמו אדמו"ר החילוניות ומוביל דעה. אחרי שכל מיזם תקשורתי שנגע בו נכשל, התפרק ונסגר, כיום הוא עושה "סטנד־אפ" פוליטי. בריאיון בתוכנית "פגוש את העיתונות" תקף את הציבור הליברלי שרואה בבנט ובליברמן מועמדים לגיטימיים לראשות הממשלה.
גם לפיד אינו אופציה לדידו. כלומר, כל מי שהוא לא הוא עצמו או בת זוגו או כזה שעומד על הבלטה האידיאולוגית הספציפית שעליה הוא דורך – פסול. מהריאיון עולה שלשליין יש פנטזיות פוליטיות. עמית סגל משוכנע שפניו לכנסת. בדיעבד, אולי בכלל הוא היה תמיד הפוליטיקאי והיא עשתה בידור וסאטירה.
ליאור שליין (צילום: יח"צ)
יש לו רעיונות, הוא יודע מה צריך לעשות. במופע שלו, למשל, הוא אומר שצריך לגייס את החרדים לא רק לצבא, אלא למאה ה־21. למה בעצם? מי אתה שתגיד לאנשים אחרים כיצד לחיות? מי הופך אותך ואת המאה שאתה חי בה לנכונה ואת העבר ואת הסגירות והפרישות לטעות?
תחושת הצדק האינסופית היא מחלה שמאלנית ידועה. ההרגשה שרק הם טובים, רק הם יודעים, רק הם מתקדמים, וכל האחרים פחות מוסריים, פחות מבינים – זו מחשבה שהיא לא רק לא נכונה, אלא גם מרחיקה מצביעים. אגב, גם הוא טען שמיכאלי טעתה שלא התאחדה עם מרצ, אבל ממנה, מן הסתם, אין לו שום תביעה.
כשתוקפים את הממשלה, צריך לבוא עם אלטרנטיבה ראויה. ההתנשאות המיכאלית־שליינית הזאת מסמלת שגם בצד השני צריך לעשות חשבון נפש אישי וגם תפיסתי. הזוג הזה מטיף לכל העולם, אך לרגע לא לעצמו. אף אחד מהם לא שואל איפה כשלתי, מה בגישה שלי לא נכון.
להגיד שביבי נכשל זה אולי נכון, אבל לא מספיק. גנץ ולפיד צריכים להבין מדוע הציבור בורח מהם, מיכאלי חייבת לדעת שהיא כבר אינה רלוונטית למזג הפוליטי העדכני. את הראשה – את גם אשמה.
חבר הכנסת לשעבר ושדרן הרדיו והטלוויזיה של "כאן 11" יגאל גואטה הגיע לתוכנית "פגישה עם רוני קובן", הפעם כדי לדבר על איך שמלחמת חרבות ברזל השפיעה עליו כשדרן ברדיו אבל גם כבן אדם פרטי. בשלב מסוים בריאיון הוא פרץ בבכי: "הותר לפרסום חמישה חיילים נהרגו, הותר לפרסום שישה חיילים נהרגו… די, חלאס, מספיק עם זה".
אחרי רגע ממושך של שקט הוא המשיך: "מאות משפחות שכולות ועוד משפחות שכולות ו-6,000 פצועים בבתי חולים, חלקם בלי ידיים ובלי רגליים. איך הגענו למצב שלקחו את משפחות החטופים והפכו את זה לעסק פוליטי? איך הגענו לדבר הזה? איך אפשר לרדת כזה נמוך?". לאחר המשפט הזה הוא גם ביקש הפסקה מהריאיון.
לאחר מכן הוא התעשת, והדבר הראשון שהיה לו לומר לרוני קובן – "סליחה". קובן חייך אליו וענה: "על מה סליחה?", ועל כך גואטה ענה: "שלא התאפקתי". קובן המשיך: "למה להתאפק?", וגואטה אמר: "אם לא היינו מתאפקים אז כל היום הייתי בוכה, ויש סיבה לבכות כל היום".
רוני קובן המשיך את הריאיון עם שאלה נוספת: "זה נכון שהיה רגע בזמן שידור ברדיו ששמעת אימהות של חטופים והתחלת לבכות?", והוא ענה: "כן, לא פעם אחת – כמה פעמים". קובן המשיך: "יש איזה חטוף שנכנס לך ללב במיוחד?" ותשובתו של גואטה: "כן, שם בכיתי הכי הרבה. ביבס". הוא המשיך לדבר בזמן שדמעות נקוו בעיניו וקולו נסדר: "זה לא יכול להיות, זה משהו שלא נתפס בשכל בכלל".
הוא עצר שוב כדי להוריד את המשקפיים ולמחות את הדמעות מעיניו, והמשיך בהלצה: "קובן, זה שזו תוכנית של תשעה באב לא אומר שאני צריך לבכות כל התוכנית". במקביל, קובן תהה אם "הלב שלו קהה" משום שהוא לא בוכה כשהוא נזכר במשפחת ביבס, שאיבדה את האם שירי ואת שני בניה הצעירים, אריאל וכפיר, לאחר שנחטפו לעזה מניר עוז בשבעה באוקטובר ונרצחו בשבי. ירדן ביבס, בעלה של שירי, נחטף גם הוא, ושוחרר ב-1 בפברואר השנה. גופותיהם של כפיר, אריאל ושירי הוחזרו לישראל ב-20 וב-22 בפברואר.
קובן סיפר לגואטה: "הייתי בניר עוז ונותנים לך להסתובב בין הבתים חופשי, ואז אתה בא לבית של הביבסים" – כאן גם קולו של קובן נסדק והוא מבין שגם הוא עומד לבכות – "ואתה רואה את הבימבות הקטנות של השניים המתוקים האלה, והפצע עוד מדמם ופתוח". בהמשך הריאיון אמר יגאל גואטה: "בחיים לא קרה לי שהצטערתי ובכיתי כל כך הרבה ימים ולילות על ילדים שאני לא מכיר בכלל".