"לא להתחיל בכלל": הספר שמנסה להציל דור שלם מהתמכרות

תעשיית הטבק והניקוטין לא פונה לילדים במקרה – היא בונה עליהם. לא במודעות, אלא דרך עיצוב חכם, שפה עדכנית ונוכחות מתמדת במקומות שבהם המבוגרים פחות רואים. הסיגריות האלקטרוניות מעוצבות כמו גאדג'טים – קטנות, נוחות, צבעוניות, עם טעמים שמזכירים ממתקים. בלי ריח, בלי טעם מר. במקביל, המסרים זולגים לכל פינה: "בסדרות נוער, ברשתות, אצל משפיענים. לא כפרסומת ישירה – כמשהו ש'קורה'. הילדים לא רואים בזה פרובוקציה, אלא נורמה. תוסיפו לזה נגישות גבוהה, שיווק שמתלבש על חרדה, על רצון להשתלב, על הצורך להגדיר את הזהות – ותקבלו בעיה גדולה. התעשייה לא מדברת על עישון – היא מדברת על שחרור, סטייל, טכנולוגיה, חוויה."

ואיפה המדינה בכל זה? אפילו את האכיפה לחוקים הקיימים היא לא משכילה לבצע. לפני מספר ימים עתר לבג"ץ המיזם למיגור העישון נגד משרד הבריאות והמשטרה, בטענה כי הם אינם אוכפים את החוק לאיסור פרסום והגבלת השיווק של מוצרי עישון – מה שמוביל לעלייה במקרי עישון בקרב ילדים ונוער.

המיזם למיגור העישון הדגיש בעתירתו, כי גם לאחר פניות חוזרות ונשנות ליועץ המשפטי לממשלה ולמשרד לביטחון לאומי – לא ננקטה כל פעולה מעשית לאכיפת החוק, וגורמי השלטון הפנו זה את זה בלולאת אחריות מתמשכת. כמו כן, מסבירה שירה כסלו, מנכ"לית המיזם למיגור העישון מסבירה כי למרות התקדמות מסוימת בשנים האחרונות, המאמצים של מדינת ישראל, באמצעות מערכת החינוך, למנוע התמכרות לעישון בקרב ילדים ובני נוער – אינם מקיפים או אפקטיביים במידה מספקת. "קיימות תוכניות חינוכיות והכשרות, אך הן אינן מועברות בהיקף רחב והחומרים הפדגוגיים הקיימים לא מצליחים לייצר את ההשפעה הנדרשת".

בנוסף, היא מציינת כי "האכיפה בבתי הספר רופפת. אנחנו יודעים מה עובד – תוכניות התערבות אינטראקטיביות, ארוכות טווח, מבוססות מחקר. הגיע הזמן לשלב אותן כחלק מתוכנית הלימודים, על ידי צוותי ההוראה שעברו הכשרה ייעודית לכך, ולשלב גם את ההורים. בלי זה, אנחנו משאירים את הילדים חשופים לתעשייה צינית שמכוונת אליהם בדיוק – והופכת אותם ללקוחות מכורים".