לא הייתה עונה אחת שבה לא קיבלתי כרטיס אדום

דרור קשטן ואלי כהן "השריף" היו מאמני האליפות שלו. "קשטן היה מאמן יסודי וקשוח, דמות מזוהה עם המועדון. השריף היה מאמן שכיף לשחק עבורו – אני זוכר את רגע הורדת השפם ההיסטורי שלו אחרי האליפות. גם אלי גוטמן ניסה להביא שינוי, אך הלחץ היה עצום. למרות תמיכת השחקנים, ובעיקר של אבוקסיס, הוא עזב בשל מחלה."

הוא זוכר את אירועי האליפות אצל משה דדש בביתו: "הם היו כמו סצנות מסרט. התלבשנו חגיגית, הגיעו בכירים, כולל ראש העיר, ונאספו תרומות יפות למועדון. כל תואר הפך לאופוריה בירושלים, ונדמה היה שכולם אוהדי בית"ר."

הוא נזכר כיצד יכול היה לעזוב את בית"ר – אבל את אברהם לוי לא עוזבים כל כך מהר. "לאחר השחרור מהצבא קיבלתי הצעה כספית גבוהה ומפתה מעירוני אשדוד – חשבתי ששם אשחק יותר ואתקדם. אבל אברהם לוי סירב לחתום על המעבר. עבורי ועבור שחקנים רבים הוא היה דמות של אבא, אמא וחבר. הייתי מאוד מקורב אליו, הוא דאג לי לשכר הוגן ותמך בי בכל רגע נחוץ. רק בריאות לאברם היקר."

אם כבר נגענו בעניין הכלכלי, הסתדרת מבית"ר?

"מבחינה כלכלית, השכר שלי לאורך 13 השנים בבית"ר היה מכובד. דאגתי לחסוך, ומהכסף רכשתי דירה בירושלים. אחר כך עברתי למבשרת. היום יש לי חברת הובלות מצליחה, בעיקר באזור ירושלים, והכול בסדר אצלי כלכלית."