2. דונטה סמית'

עבור רבים, הוא מספר 1. אחרי שנתיים, שכללו אליפות וכמעט אליפות, במכבי חיפה, הגיעה התמונה הבלתי נשכחת של אורי אלון עם דונטה סמית' שהודיעה על הגעתו להפועל ירושלים. לאיש לא היה ספק מהרגע הראשון, שזאת הקבוצה של דאנטה, כפי שכולם קראו לו. סמית' סחב את ירושלים על הגב כבר בעונה הראשונה לאליפות היסטורית, ולעד ייזכר כראשון שהביא את הצלחת לבירה. הדומיננטיות והצבעוניות שלו היו ידועים עוד מימי חיפה, אבל העובדה שהצליח לשבור את המחסום של הירושלמים, מחסום אותו לא הצליחו האדומים לשבור שני עשורים, הפכו אותו לאליל. גם בעונה השנייה המשיך סמית' להיות נהדר, למרות שהאישיות שלו גרמה גם לבעיות. הוא היה אמור לסיים עם שתי אליפויות, אבל במשחק הגמר השני נגד מכבי ראשון לציון ראה שוב יריבה חוגגת תואר עליו.

1. וויל סולומון

בקיץ 2003, וויל סולומון היה אמור לשחק בספרד. בגלל בעיות בחוקי הליגה, הוא נחתך, והפועל ירושלים קפצה על הגארד המוכשר, שרק שנה קודם הביע תואר אירופי לאריס סלוניקי. מיד עם הגעתו, היה לשחקן הדומיננטי ביותר של האדומים, הדומיננטי ביותר ביול"ב קאפ, ואחד הדומיננטים בישראל.ירושלים נשענה על סולומון במשך עונה שלמה, כשהמספרים שלו באותה עונה היו כמעט לא אנושיים – 23.4 נקודות, 3.8 ריבאונדים ו-3.2 אסיסטים. הוא קלע 3 פעמים מעל 30 נקודות באירופה באותה עונה, כולל 34 נקודות על הראש של ז'לז'ניק בחצי גמר.

הוא לקח את ירושלים לתואר אירופי על חשבון ריאל מדריד, והכניס את עצמו לספרי ההיסטוריה של הכדורסל הישראלי. אחרי שבליגה הדברים פחות הסתדרו, הוא עזב לטורקיה לאפס פילזן ביורוליג,ושנה לאחר מכן הגיע עם מכבי תל אביב לגמר היורוליג. לירושלים הוא חזר בקיץ 2010 אחרי שניסה את עצמו שוב ב-NBA. הוא היה פחות מרשים מהקדנציה הראשונה, לא הסתדר עם עודד קטש, אבל האגדה של עונת 2003/4 תישאר עמו לעד.