בכל פעם את חוזרת מאושוויץ לאה קצת 'אחרת'?

"כל פעם אני חוזרת יותר גיבורה, יותר חזקה. אני מרגישה שנולדתי בשליחות, נולדתי בתפקיד".

השנה את לוקחת משלחת של חברות שיצטרפו אלייך למצעד.

"נכון. אני יוצאת למצעד עם 20 נשים מדהימות, אנחנו "צועדות ביחד במקסימום" (סלוגן אותו הדפיסה על גבי תיק, כובע ומחברת שחילקה לחברותיה בהגיען לשדה התעופה, ט"א). נשיא המדינה בוז'י הרצוג, שיוביל את המצעד, מאוד קשור אלינו, אל אמא שלי; כשהיא ואחותה השתחררו מאושוויץ, שלחו אותן לאנגליה. בדרך עצרו באירלנד, ילדות קטנות שעברו את השואה ועכשיו גם חוות פרידה מאימן, והאדם הראשון שקיבל את פניהן שם עם ידיים פתוחות לרווחה זה סבו של בוז'י, שהיה רב באירלנד. אמא זוכרת אותו, מספרת שהיה כמו מלאך שחיבק אותה".

"אנחנו נצעד לצד שורדי שואה וגם שורדי שבי – שהם גיבורים, וכך צריך לראות אותם. הם ייכנסו בשערי המחנות זקופים, עם דגל ישראל, ואז יחזרו חזקים אפילו יותר. הנסיעה הזו השנה, אני לא יכולה לקרוא לזה מתנה, אבל זה כן רגע מכונן בו הכל מתערבב עם הכל. אמא שלי נולדה ב-22 באפריל, שזה מאוד קרוב לתאריך מצעד החיים השנה (24/4) – שהוא בעצם תאריך יום ההולדת העברי שלי, ואציין אותו עם חברותיי דווקא שם מכל המקומות בעולם. זה יהיה גם הניצחון הפרטי שלי. אם אמא שלי הייתה עוברת את הניסויים האכזריים של מנגלה בגיל 14 או 15, היא לא הייתה יכולה ללדת, זה הרי ברור. לכן עד היום היא אומרת את המשפט 'כשאתה מבורך, תעביר את זה הלאה'. היא בורכה וזכתה ללדת ילדים. זה נס שנולדתי ועוד תינוקת בריאה, ממש כנגד כל הסיכויים. היא העבירה את זה אלי, ואני ממשיכה להעביר ולהנכיח הלאה".