כתובת בעברית עם מגן דוד מהמלחמה, נמצאה במערה באיטליה

הכול מאורגן במדויק ושעה אחר כך אנחנו 45 קילומטרים משם בעיירה קמפניה שבמחוז סלרנו, גם היא מעין פלא, נהר הטנזה חוצה אותה בשצף, ובהרבה מובנים הוא גורם משמעותי בחייה. את מסלול הנהר הזה מסיטים בקיץ זה מאות שנים כדי שישטוף את רחובות העיר. העניין הזה יצר פסטיבל של ממש שמתקיים בסופי השבוע של יולי אוגוסט ומאות אנשים, מקומיים ותיירים כאחד, מנהלים קרבות מים ידידותיים תוך שהם משתמשים בדליים צבעוניים.

אלפי תיירים מגיעים לכאן כל קיץ, בהם רק מעט ישראלים. אני במלון ממש במרכז העיירה, פותח את תריסי העץ בחדר שלי ומגלה שיש לי מפל מול החלון ושעל כל הטוב הזה גובים שווה ערך ל-250 שקלים ללילה בעונת האביב (כולל ארוחת בוקר). אבל כזכור אני בתחקיר עיתונאי, ומיה ויואב שארגנו לי את המסע יודעים שאותי ואתכם יעניין מה מעל כל זה עושה יצירת אומנות של מגן דוד עשוי עץ המשקיף מלמעלה על העיירה, ומה פתאום דווקא פה כולם רוצים לקחת אותך למוזיאון השואה המקומי שנקרא על שמו של חסיד אומות עולם, מוזיאון שקיבל לאחרונה הכרה ברמה לאומית באיטליה, ובצדק. הוא מגולל סיפור ייחודי שחשוב לשמוע ואולי עכשיו יותר מתמיד.

אלה רק שתי דוגמאות, למקומות האלה שמעניינים אותי במיוחד וזה רק ביממה הראשונה לנחיתתי מישראל בנמל התעופה הבינלאומי לאונרדו דה וינצ'י-פיוּמיצ'ינוֹ בסיור התפור לדרישותיי – רומא-קמפניה-רומא. זה לא במקום בוקר מדהים למחרת בחופי אמלפי מרחק קצר משם, בעיירת החוף וייטרי סול מארה (Vietri sul Mare), עם הנוף המופלא, הסמטאות, אינספור סדנאות האומנים וחנויות הקרמיקה, והאוכל-האוכל-האוכל ובעיקר הדגים ופירות הים. ואפרופו אוכל, כשאתה בטיול "בוטיק" כזה עם מיה ויואב, עם ברכה ואלי שביחד הם "לטעום את איטליה", בהרכבים משתנים, אז הם יודעים להביא אותך לפנינה קולינרית אחת אחרי השנייה, גם לכאלה "סודיות", גם אם זה כמה שולחנות עם שעוונית משובצת אדום-לבן בחנות הנוחות של תחנת דלק שם מגיע לשולחן במידי אנטיפסטי מעורר תיאבון שאחריו פיצות מדהימות, שלא היית מנחש שקיימת אלמלא הצטרפת לאחד הטיולים שלהם. או קערה נדיבה של מולים ורבעי לימון שלצידה לחם איטלקי שיודע לספוג את הנוזל האלוהי שהם שרויים בו. אה, וגם בקבוק יין לבן לשטוף את הכול.