אחת הסכנות האמיתיות ביותר על מתקני הגרעין של איראן איננה טיל קרקע קרקע או תקיפת רחפנים, אלא דווקא כלי אווירי אחד, נדיר, יקר ולא ניתן לאיתור – מטוס החמקן האמריקני B2 Spirit. מדובר באחד מכלי הנשק הסודיים והיקרים ביותר שהומצאו אי פעם, ושמאז כניסתו לשירות נותר כמעט ללא תחרות בתחום יכולות ההפצצה האסטרטגית.

ה־B2 פותח בשנות השמונים של המאה הקודמת כחלק מהמאמצים של ארצות הברית להשיג עליונות אווירית על ברית המועצות בתקופת המלחמה הקרה. פיתוחו בוצע על ידי חברת Northrop Grumman, והמטוס המריא לראשונה בשנת 1989. כבר אז הוא שבר את כל כללי המשחק של תעופה צבאית: מדובר במטוס טורבו־סילון ענק שאינו נראה כמעט למכ"מים, בזכות עיצוב ייחודי של כנפיים בצורת חץ רחב וללא זנב – מבנה שנועד למזער את החתימה הרדארית והחום הנפלט מהמנועים.

המבנה המהפכני של המטוס נועד לבטל לחלוטין את הזוויות והבליטות שמהן מכ"מים מקבלים החזר. במקום גוף מטוס מסורתי עם גוף מרכזי וזנב, ל־B2 יש עיצוב שמכונה "כנף מעופפת" – כולו בעצם כנף אחת רחבה ושטוחה, שהמנועים חבויים בתוכה. פליטת החום שלו מופחתת באמצעות תעלות אוויר קר שמקיפות את הזרבוביות, כך שגם מערכות תצפית אינפרא אדום מתקשות לזהות אותו.

המטוס טס בגובה של כ־15 קילומטרים, במהירות של עד 1,010 קילומטרים לשעה – מעט מתחת למהירות הקול. זו איננה מהירות יוצאת דופן ביחס למטוסי קרב, אך היא מאפשרת לו לשהות באוויר לאורך זמן, עם יציבות ויכולת תמרון מדויקת במיוחד. מה שמייחד אותו הוא האפשרות לבצע משימות ארוכות טווח במיוחד, שלעיתים נמשכות מעל 40 שעות רצופות.

לצורך כך, ה־B2 מצויד במערך תדלוק אווירי מהמתקדמים בעולם. במהלך משימות ארוכות, המטוס מתודלק באוויר מספר פעמים, באמצעות מטוסי תדלוק מדגם KC־135 ו־KC־46, שמצוידים במוט תדלוק טלסקופי הנשלט על ידי מפעיל מיומן. התדלוק מתבצע בגובה רב ובתנאים מבצעיים, כששני המטוסים טסים במהירות זהה ובמרחק של עשרות סנטימטרים בלבד – תמרון מורכב המצריך דיוק רב. התדלוק האווירי מעניק ל־B2 את היכולת לפעול מכל מקום בעולם, ללא צורך בנחיתה או בתדלוק קרקעי.

אחד היתרונות המרכזיים שלו הוא כושר הנשיאה. ה־B2 מסוגל לשאת מטען פצצות במשקל של עד 18 טון – כמעט פי שלושה ממטוס F16 רגיל. בין החימושים האפשריים: פצצות חכמות מסוג JDAM, פצצות חודרות בונקרים מדגם GBU־57 וגם פצצות גרעיניות.

לאורך השנים נבנו רק 21 מטוסים מהדגם הזה, כל אחד מהם בעלות של למעלה משני מיליארד דולר. כיום פועלים כ־20 מטוסים בלבד, מרביתם מבסיס חיל האוויר בוויפמן שבמיזורי. ואולם, לפי פרסומים אמריקניים, שניים מהם הועברו לאחרונה לאזור נושאת מטוסים אמריקנית הפועלת בים הערבי, לא רחוק מהחופים של איראן.

הסיבה לכך פשוטה: רק ה־B2 מסוגל לבצע תקיפה על מתקן פורדו. הכור האיראני שנמצא באזור הררי מדרום לעיר קום, ממוקם בעומק של כ־90 מטרים מתחת לפני הקרקע, בבונקר מבוטן שנבנה לעמוד בפגיעות טילים או תקיפות אוויריות שגרתיות. כלי טיס רגילים אינם יכולים להגיע לעומק כזה או לחדור את ההגנות האוויריות שמגינות עליו.

לשם כך, חיל האוויר האמריקני מחזיק ב־GBU־57A/B, המכונה MOAB או "אם כל הפצצות". זוהי פצצה במשקל של למעלה מ־13 טון, המכילה מאות קילוגרמים של חומר נפץ ויכולה לחדור עד לעומק של 60 מטרים בבטון מזוין. רק מטוס B2 יכול לשאת אותה ולשחרר אותה בדיוק רב, מבלי להתגלות לפני כן.

למרות קיומם של מטוסים מתקדמים נוספים כגון F35 או ה־F22, רק ה־B2 נחשב ל"שליח הגרעיני" האולטימטיבי – גם בגלל יכולות החמקנות, גם בגלל משקל החימוש וגם בשל הדיוק הגבוה של מערכות הניווט שלו.

במהלך העשורים האחרונים השתתף ה־B2 בעשרות משימות מבצעיות ברחבי העולם – מהבלקן, דרך אפגניסטן ועד עיראק. אך כעת, עיניו של המערב נשואות לפורדו שבאיראן. הדיווחים כי שני מטוסים מדגם זה הועברו לאזור, בשילוב התרעות על האצת תהליך ההעשרה בידי טהראן, יוצרים שילוב מסוכן שמעמיד את המטוס שוב בקדמת הבמה.

לצד זאת, יש לציין כי ה־B2 Spirit צפוי לפנות את מקומו בעשור הקרוב לממשיכו – מטוס חמקן חדש ומתקדם אף יותר בשם B21 Raider, שנמצא בשלבי ניסוי ראשוניים. עד אז, מטוס החמקן הקלאסי ממשיך להיות "היד הארוכה" והחשאית של חיל האוויר האמריקני, שמחזיקה ביכולתו למגר איומים רחוקים בלי שאף אחד יידע שבכלל היה שם.