כשהוא שוכב במיטה בלילה, על מה נתניהו חושב?

מה מתחולל בראשו של האיש? על מה הוא חושב ברגעים שלפני השינה, כשהכל סביבו חשוך ודומם? האם הוא חש סיפוק? האם הוא מאושר? האם כך הוא דימה את עצמו לעצמו, שנים קודם, כשהחל את מסעו המטאורי בחיים הציבורים?

תהא דעתכם על נתניהו באשר תהא, את זאת אי אפשר לקחת ממנו: את 75 שנות חייו, עד כה, הוא מיצה היטב. מי שהחל את חייו הבוגרים כלוחם/קצין בסיירת מטכ"ל הפך לדמות המשמעותית והמשפיעה ביותר במדינת ישראל, ואולי במזרח התיכון כולו, מזה שלושה עשורים לפחות. כשבני ה-30 של היום נולדו, נתניהו כבר היה ראש הממשלה. מעטים על פני הגלובוס לא שמעו את שמו ולא יזהו את פניו. האיש ניחן ביכולות רטוריות, כישרון פוליטי, יצר הישרדות, ואנרגיות כלליות פנומנליות. חייו הם מופת של מימוש עצמי, שרק מעטי מעט יכולים להשתוות לו.

אך לצד כל אלו, נתניהו הוא גם הדמות הישראלית/יהודית השנואה והמוקצית ביותר, אולי בכל תולדות עם ישראל. מיליונים חשים כלפיו תיעוב, וכמיהה להיעלמותו מהחיים הציבוריים. מצבו בניכר אינו טוב יותר. כשני מיליארד מוסלמים (אחד לארבעה מכלל האנשים בעולם) רואים בו ביטוי של רוע מוחלט. אף בקרב קהלים אחרים בעולם, הוא נתפס, לכל הפחות, כדמות שלילית למדי. בנוסף לאלו, נתניהו זכה ב"כבוד" המפוקפק עד מאוד, להימנות על רשימה מצומצמת וידועה לשמצה של מנהיגים שצו מעצר בינלאומי תלוי ועומד נגדם (אף שדווקא בעניין זה, לדעתי לפחות, שלא בצדק).