כפר הפנינים הנטוש: העבר הסודי של איחוד האמירויות

מסע בזמן: סיפורו של הכפר

היסטוריית הכפר מתחילה במאה ה-17, והוא נחשב אז לאחד מהמרכזים הימיים החשובים באזור. הכפר כלל כ-500 מבנים, רובם נבנו מאלמוגים מסורתיים שנאספו מהשונית המקומית, והיה מאוכלס על ידי בני שבט הזעאב, שהתפרנסו בעיקר מדיג פנינים באמצעות צי של 25 ספינות. בשיא פריחתו, בשנת 1831, חיו בכפר כ-4,100 תושבים, שהפעילו צי מרשים של 20 ספינות ציד פנינים, 22 ספינות דיג ו-12 ספינות מסחר מסוג באטיל, שהיו נפוצות במפרץ הפרסי. בנוסף, התושבים טיפלו בכ-500 כבשים ו-150 ראשי בקר.

תושבי אל-ג'זירה אל-חמרה התבלטו בגבורתם הימית. בתחילת המאה ה-19, כאשר הבריטים פלשו למפרץ, בני שבט הזעאב נלחמו לצד שבט אל-קוואסים מראס אל-חיימה. הבריטים הגיבו בשריפת הצי המקומי ב-1809 וב-1819, אך התושבים שיקמו אותו במהירות.

המכה הכלכלית הגדולה הגיעה ב-1928, כאשר תעשיית הפנינים קרסה בעקבות פיתוח הפנינים המתורבתות ביפן. התושבים נאלצו להסתמך על דקלי תמרים, דיג במים עמוקים, מסחר ימי ובניית ספינות. עם גילוי הנפט במימי המפרץ הפרסי בשנות ה-50 והמודרניזציה המהירה של האזור, הכפר החל להתרוקן. בין 1968 ל-1971 (סמוך להקמת איחוד האמירויות הערביות ב-1971) כאשר שבע אמירויות, כולל ראס אל-חיימה ואבו דאבי, התאחדו למדינה אחת – עזבו התושבים את הכפר. חלקם עברו מאות מטרים בלבד לכיוון כביש החוף, בעוד אחרים היגרו לאבו דאבי, לשכונה שמוכרת עד היום כ"אל-זעאב".

עוד על איחוד האמירויות
ככה נראית חופשה של שני גייז ישראלים במדינה ערבית

איים בשמיים: מיזם התיירות השאפתני החדש בדובאי