כמה נקודות שכדאי ליישם בתוכנית לחיזוק הזהות היהודית כדי שתעבוד

יגאל אלון, בהיותו שר החינוך, כתב במאמר “עוצמתה של רוח” את משנתו החינוכית: “איני מאמין שזיקתו של היהודי הבלתי דתי למורשתו הלאומית תועמק רק על ידי ‘קמצוץ של יהדות’, או על ידי הוראת פולקלור ומנהגים בלבד. הדרך הנראית בעיניי היא זו של העמקת הלימוד השיטתי, המבורר והרלוונטי, של תולדות המחשבה והאמונה היהודית לדורותיה”. במשך דורות, שרי חינוך בעלי השקפות עולם שונות ניסו להתמודד עם סוגיית העמקת הזהות היהודית של התלמידים – לא ממש בהצלחה.

בחידוני טריוויה המוצגים בתקשורת אני עומדת נפעמת מול הידע העצום של המתמודדים בתחומים רבים, ולעומת זאת, בשאלות בסיסיות העוסקות בתנ”ך וביהדות ניכרת אי־ידיעה. והנה, בעת האחרונה הציג שר החינוך יואב קיש את תוכניתו “שורשים”, יוזמה חינוכית רחבת היקף שמטרתה חיזוק הזהות היהודית והציונית במערכת החינוך. המתווה החדש מייצג שינוי דרמטי, כשהזהות היהודית הופכת מרכיב רשות לחלק חובה ליבתי בתוכנית הלימודים.

עיקרי התוכנית שהוצגה: לימודי תנ”ך חובה. מכיתה א’ ועד כיתה י”ב ילמדו לפחות שעה שבועית תנ”ך כמקצוע חובה. התנ”ך הופך ממקצוע רשות או בחירה מקומית למרכיב יסוד במערכת החינוך. “בשבילי המורשת” הוא מקצוע חדש שייכנס לבתי הספר היסודיים (כיתות ב’־ו’) ובו ישולבו תכנים המיועדים לטיפוח הזיקה למורשת העברית והיהודית. מתוך תקציב גפ”ן (גמישות פדגוגית ניהולית) הניתן לבתי הספר, יופנו 4% ללימודי זהות יהודית, לעומת 1% בשנה כיום. התוכנית כוללת גם מימון מוגבר לסיורים חינוכיים באתרי מורשת בירושלים ובאזורים נוספים.

על רקע הקיטוב החברתי בתקופה מורכבת זו, התוכנית מעוררת מחלוקת. היא זוכה לתמיכה בקרב חלקים מסוימים באוכלוסייה, ואילו הנהגת ההורים בחינוך הממלכתי ומנהלים רבים הביעו התנגדות לה, בטענה לפגיעה באוטונומיה החינוכית של בתי הספר. המתווה נתפס בחלק מהמחנות כניסיון להטיל “מהפכה תרבותית” ולהעמיק את האופי הדתי של החינוך הציבורי. המבקרים רואים בו צעד נוסף בתהליך הדה־לגיטימציה לפלורליזם החינוכי, וחששות כי ההתמקדות המוגברת בזהות יהודית תבוא על חשבון מקצועות ליבה כמתמטיקה, מדעים ואנגלית.

לדעתי, הצלחת המתווה או כישלונו יהיו תלויים בכמה משתנים: השקעה בהכשרת מורים ללימודי תנ”ך ומורשת יהודית, ויצירת חומרי לימוד מעוררי השראה המותאמים לגילים שונים ולרצף הלימודי החדש; שמירה על גיוון חברתי ותרבותי: חיזוק הזהות היהודית בלי לערער את האחדות הלאומית ובלי להדיר קבוצות אוכלוסייה מסוימות; יכולתו של משרד החינוך לפתח נוסחה מכילה ורחבה שתאפשר חיזוק הזהות היהודית תוך שמירה על זכות בתי הספר לאוטונומיה ולגיוון חינוכי.

ולסיכום, הצלחת התוכנית תלויה ביכולת ליישם אותה באופן שישמר את איכות החינוך, יחזק את הזהות הישראלית, לא יפגע בפלורליזם החינוכי ולא ייצור קיטוב חברתי.

הכותבת הייתה יו"ר “אמונה" – תנועת נשים דתיות ציוניות