במעלה הדרך היו גם תלונות וביקורת ודרישות. הטלפון שלו לא עמד בעומס ולכן החליט לגייס קצין בדרגת אל"מ במיל' בשם סטאס, שירכז את כל הפניות: "אלפי טלפונים מאזרחים, מחיילים, ממשפחות, וכו'. אני מדבר על עשרות אלפי פניות. עד שנפתח מוקד אט"ל לפניות".

שתי בעיות מרכזיות עלו במהלך המלחמה. הראשונה: למוקדי הגיוס בימ"חים הגיעו בין 180% ל-250% מתגייסים לשירות מילואים, כולל אזרחים שלא היו חייבי גיוס ורצו ליטול חלק בלחימה. והבעיה השנייה הייתה ההבדל בין הציוד של חיילי המילואים לזה של כוחות הסדיר, והדבר בא לידי ביטוי בעיקר במדים, נעליים, קסדה ואפוד טקטי. לדברי שרביט, היו כוחות שקיבלו ציוד חדש, אבל לא טקטי, ופער הציפיות הוליד אכזבה שבאה לידי ביטוי בביקורת. אחר-כך החלה ביקורת על ההבדל בין המותגים השונים שקיבלו היחידות השונות.

"ההחלטה הכי חשובה שזרוע היבשה קיבלה הייתה ההשוואה בציוד בין סדיר למילואים. אתה לא יכול לקחת חייל סדיר, לתת לו ברכיות רובוקופ, קסדה טקטית וסט דור 2, וכשהוא הולך למילואים הוא מקבל ציוד אחר שמבחינתו נראה פחות טוב. המילואים קוראים לזה 'צבי צב'. אני בעד אפס דיפרנציאליות בין סדיר למילואים", אומר תא"ל שרביט, ומרחיב: "כתוצאה מזה שהגיעו יותר ממה שהיה צריך נוצר מצב שחיילי מילואים נתנו לחברים מדים ואז לא היה להם יכולת להחליף או לחדש, כי היה להם זוג בודד. שוב נולדה אכזבה, עד שגישרנו על הפער. לקח זמן לייצר. אחר-כך נכנסנו למערכת חורף. היינו צריכים להגדיל את המלאי למאות אלפי חיילים. למשל, כדי להביא לישראל חליפות סערה היה מבצע מיוחד – ואני מדבר על עשרות אלפי פריטים".