כך תזהו מצוקה רגשית אצל מתבגרים – ותהיו שם בזמן

מצב המלחמה בו אנו נמצאים בימים האחרונים עשוי להגביר מצוקה רגשית בקרב ילדינו, בעיקר אלו המתבגרים שחשופים כמונו למצב דרך אמצעי התקשורת והרשתות החברתיות בהן הם נמצאים תדיר.

התגובות יכולות להיות שונות בין מתבגר אחד לשני: במקרים מסוימים, הילד תקוע שעות בחדר מול המחשב ולא מוכן לצאת, או הילדה פתאום שותקת, מסתגרת, מסרבת לשתף.

גם בלי מלחמות, אזעקות וטילים שהורסים שכונות שלמות – תקופת הילדות – שלעיתים נתפסת באופן סטריאוטיפי כשלב קליל וחסר דאגות – היא בפועל זמן רגיש מאוד. זהו שלב שבו ממתמודדים לעיתים עם אתגרים סביב ההתבגרות, קונפליקטים פנימיים וחיצוניים ורגשות שקשה לשים עליהן את האצבע – ובוודאי שקשה לדבר עליהן.

ילד או מתבגר במצוקה לרוב לא יגיד "אני בדיכאון". הוא יביע זאת בדרכים אחרות המתבטאות בשינוי התנהגותי או חברתי או לא פעם בכאבים שונים בגוף. בקרב מתבגרים – שאצלם השינויים ההורמונליים, החברתיים והאישיים חדים יותר – הסיכון למצוקה רגשית אף עולה. במקרים מסוימים, המצוקה יכולה להחמיר ולהגיע אפילו למחשבות אובדניות או מצבי סיכון. וכשהמצוקה שותקת – ההורה צריך לדעת להקשיב בין השורות.

במקרים רבים, ילדים ובני נוער לא משתפים את המבוגרים במה שעובר עליהם. הסיבות מגוונות ונעות בין בושה, קושי לתת אמון, תחושה שאף אחד לא יבין, או פשוט היעדר שפה רגשית המאפשרת להם להסביר מה הם מרגישים.

לכן, האחריות לראות, לזהות, לשאול ולהושיט יד – היא של המבוגרים. ההורים הם הדמויות המרכזיות, אך גם מורים, מדריכים, קרובי משפחה, שכנים ואנשי מקצוע עשויים להיות אלו שישימו לב שמשהו לא כשורה – וזו הזדמנות חשובה לא להתעלם.