כך תוכנית ה"הגירה מרצון" עלולה להתפוצץ לישראל בפנים

לעומת זאת, הטריבונל הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה לשעבר, הרשיע את רדובן קרדז'יץ', ממפקדי הצבא הסרבי-בוסני בהעברה כפויה של אוכלוסייה מוסלמית-בוסנית בסרברניצה. נקבע, כי "כפייה" אינה מוגבלת לנקיטת כוח פיזי אלא כוללת גם יצירת אווירה כופה של איומים באלימות ודיכוי פסיכולוגי וניצולה לרעה. בפסיקה נוספת של הטריבונל הבינלאומי הודגש כי העדר בחירה כנה הופך את הגירוש לבלתי חוקי ואי אפשר להסיק בחירה אמיתית מהבעת הסכמה למראית עין, כאשר הנסיבות שוללות מההסכמה כל ערך.

במחקר המשפט המנהגי ההומניטרי הבינלאומי של הצלב האדום, נטען כי המנהג מטיל על הצדדים הלוחמים חובה למנוע עקירת אוכלוסייה שהיא תוצאת מעשים שלהם, או לפחות מעשים אסורים שלהם, כמו הטלת טרור על האוכלוסייה או התקפות חסרות הבחנה כלפיה.

גם בית הדין הבינלאומי לצדק, בחוות הדעת המייעצת שנתן לאחרונה בנוגע למעמדה של ישראל בשטחים, קבע כי "כפייה" קיימת לא רק כשמופעל כוח פיזי, אלא גם כשלתושבים הנוגעים בדבר אין ברירה אלא לעזוב.

במצב מלחמה, בית הדין הבינלאומי לצדק הביע במספר הזדמנויות – וגם בהקשר לפעולות ישראל בשטחים – את העמדה שחלים לא רק דיני הלחימה אלא גם דיני זכויות האדם של המשפט הבינלאומי. סעיף 12 לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות קובע כי לאדם הנמצא באופן חוקי במדינה הזכות לחופש התנועה וחופש לבחור את מקום מגוריו. כל אדם זכאי לעזוב כל מדינה, לרבות מדינתו.

מהצד האחר, אין לשלול באופן שרירותי מאדם את הזכות להיכנס חזרה למדינתו. גם הזכות לקניין רלוונטית ולפי סעיף 17 להכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם אסור לשלול אותה באופן שרירותי.
בהקשר של עזה, גם אם מקבלים את הנימוק שפינוי האוכלוסייה נדרש לשם ביטחונה ולשיקום נזקי המלחמה, ככלל, פינוי כזה צריך להיעשות בתחום הרצועה. פינוי אוכלוסייה אל מחוץ לרצועה אפשרי רק אם "בלתי אפשרי להימנע מכך". הדבר מחייב יוזמי תוכנית כזו לנמק מדוע אי אפשר להבטיח לאוכלוסייה מקומות בטוחים לשהות זמנית בתוך הרצועה בזמן השיקום. העובדה שקיים אזור הומניטרי במוואסי, מציב סימן שאלה על הצורך בפינוי כולל מהרצועה.