כך נראה האי הנטוש בו שלמה המלך כלא שדים

גם ביהדות ישנן אגדות על הקשר בין שלמה המלך לשדים, אם כי הם לא נכנסו לתנ"ך. המקור העיקרי הוא "כתב שלמה" או "צוואת שלמה" שמספר על מסעותיו האישיים ועל הכוחות העל טבעיים של שלמה המלך בעת מלכותו בישראל, כשהוא דן בנושאים שהתנ"ך פחות מתעסק בהם כמו מיסטיקה, כשפים, חקר שדים ואסטרולוגיה. בין הנושאים המרכזיים בטקסט – שנכתב ביוונית בין המאות ה-1 ל-5 לספירה – מסופר על שיעבוד השדים בידי שלמה המלך לטובת בניית בית המקדש ועל חותם שלמה, טבעת מיוחדת שהעניקה לשלמה את כוחותיו המיסטיים.

הסיפור של "צוואת שלמה", מתחיל בתיאורו של השד אורנייס שירד באופן קבוע אל אחד מהנערים שעבדו עבור שלמה במלאכת בניית בית המקדש, גזל ממנו חצי מהשכר וחצי מהמזון שניתן לו על ידי מעסיקיו, ומצץ את בוהנו הימנית כדי לשאוב מהנער את כוחו. שלמה שם לב לנער שנעשה רזה מיום ליום ומגלה את הנעשה. שלמה נכנס לבית המקדש, שבנייתו עדיין לא הושלמה, ומבקש מאלוהים עזרה בתפיסת השד. המלאך מיכאל מעניק לשלמה טבעת מצוידת באבן חן, ומספר לו כי עם הטבעת הוא יוכל להתגבר על כל השדים שבעולם, ללכוד אותם, ולהיעזר בהם לצורך בניית בית המקדש.

על פי הכתוב, שלמה השתמש בטבעת זו כדי לפקד על שדים שונים כולל האל הכנעני הידוע לשמצה, מלך השדים, בעל זבוב. שמותיהם של ארבעה מלאכים כתובים על גב הקמע – עזריאל, גבריאל, מיכאל וישראפיל, כולם מגולפים ביוונית – מה שתומך ברעיון שהקמע שימש כסמל להגנה.