כך לא נראית מלחמה. כך נראית השפלה

ב־7 באוקטובר חמאס תפס אותנו עם המכנסיים למטה. בשעות הראשונות של הטבח היינו מדינה מעורפלת הכרה – מנותקים, משותקים ומגמגמים. רק אחרי ימים התחלנו להתעשת והבנו שלא מדובר בעוד "אירוע ביטחוני", אלא בהוצאה לפועל של תכנית ארוכת טווח, שאויב פרימיטיבי, לכאורה, תכנן במשך עשרות שנים, חישב, דייק ועמד במשימה.

חמאס התגלה בגדולתו האכזרית ואנחנו היינו עיוורים ושבויים בקונספציה המתנשאת על "הערבים המטומטמים". קיבלנו מהלומה מדויקת: צבאית, מודיעינית, תודעתית, ומאז אנחנו מנסים להבין איך זה קרה. 53 החטופים שעדיין שם הם תזכורת חיה לביזיון הזה.

וזו בדיוק הנקודה. חמאס לא רק ירה אלא הוא גם הפעיל אסטרטגיה ארוכת טווח, מחושבת ומנטלית. ובזה, כדאי להודות, הוא הביס מדינה שמתפקדת מצוין כשפורצת אש, אבל לא יודעת לבנות ברז כיבוי מראש. תכנון קדימה? הצחקתם. אצלנו זה טוב לקמפיין בחירות.

אם זה בכלכלה, בתחבורה, בדיור או בבריאות. מאז הקמתה, ישראל מתנהלת כמו סטארט־אפ בלי מחלקת תכנון – רק רעיונות ואילתורים. אנחנו אלופים ב"להסתדר", לא ב"לחשב מסלול". ובינתיים, האויב לומד, ממתין, מתכנן – ואז תוקף.