כך הפכה הדמוקרטיה הישראלית לשדה ניסויים מסוכן

כן, כן, מי חלם אז בכיתה, כשלמדנו לדקלם "מדינת ישראל תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום", שיגיע ח"כ עבד ויגביל את חופש הביטוי באופן כזה שיבקש למנוע התמודדות לכנסת מיריב פוליטי בשל התבטאות נקודתית, חמורה ככל שתהיה. אבל אי אפשר לבוא בטענות רק לעבד. הוא בסך הכל קצה הקרחון. בשנתיים האחרונות מסתובבות הצעות חוק שונות, אשר מבקשות, בגדול, להגביל את היכולת לבחור ובעיקר להיבחר.

יו"ר הקואליציה, ח"כ אופיר כץ, מקדם ברצינות ובזריזות הצעת חוק שמבקשת להגמיש הרבה יותר את האפשרות לפסול מועמד או רשימת מועמדים לכנסת בעילות של תמיכה בטרור. בקצרה, כץ מציע שלא להסתפק בחובה להוכיח שיש מסה קריטית של תמיכה בטרור ולא לבודד את המקרה לתמיכה בארגון טרור, אלא לאפשר פסילה גם במקרה של תמיכה במפגע בודד או במעשה חד פעמי. כמובן, כל זאת תוך שמירה על היכולת של רוב קואליציוני מקרי בוועדת הבחירות המרכזית לפסול את היריב הפוליטי התורן. ברור למי מכוון כץ בהצעתו, וגם אם לא כתוב כך במפורש, הדוגמאות שנתן כץ בדיונים סביב הצעת החוק מגיעות מכיוון מאוד ספציפי – תמיכה בטרור נגד יהודים בלבד.

אם זה לא היה מספיק, במפלגת ישראל ביתנו הולכים עוד צעד קדימה ומבקשים להגביל את הזכות הדמוקרטית הבסיסית ביותר – זכות הבחירה. יוזמי הצעת החוק מעוניינים למנוע ממי שלא שירת בשירות צבאי או לאומי ולא קיבל פטור משירות מסיבות רפואיות להצביע בבחירות הכלליות לכנסת, זאת על אף שבדברי ההסבר להצעת החוק נכתב בפשטות כי "הזכות לבחור בבחירות הכלליות היא אבן יסוד בדמוקרטיה, המבטאת את העיקרון של שלטון העם". גם פה לא כתוב כלפי מי החוק מכוון, אבל לא צריך ללכת רחוק כדי למצוא התבטאויות של יו"ר המפלגה, אביגדור ליברמן בדבר שלילת זכות ההצבעה ממשתמטים, בהקשר של הוצאת צווי גיוס לבני הישיבות החרדים. מבחינת ליברמן, לא שירתת – לא הצבעת.